מעבר השפה העברית משפת קריאה וכתיבה לצרכים דתיים – לשפה חיה ומדוברת.
השפה שנרדמה והתעוררה
ממתי מדברים עברית?
במרוצת המאות הראשונות לספירה ואילך חדלה העברית להתקיים כלשון דיבור. היא נותרה שפת קריאה וכתיבה לצרכים דתיים גרידא, והוגדרה לשון קודש.
אף כל פי כן, גם בטרם ימי הציונות, היו לעברית תקופות של פריחה. בימי הביניים בספרד נכתבה שירה עברית גדולה והונח היסוד לפרוזה בעברית. מאוחר יותר נכתבה ספרות יפה בעברית גם באיטליה ובפרובנס. תנועת ההשכלה היהודית תרמה רבות להתחדשות השפה – אך גם אז עדיין לא היתה העברית ללשון דיבור חיה.
והנה, בראשית המאה העשרים, אחרי אלפיים שנים שבהן איש לא השתמש בעברית כשפת דיבור, היא הצליחה להפוך לשפת החיים והיצירה בתוך כ-25 שנה! זוהי תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית.