כוס זכוכית של גדוד מגיני השפה,
ועליה הכיתוב "עברי דבר עברית"
ארץ-ישראל (פלשתינה)
שנות העשרים של המאה העשרים
יציקת זכוכית
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
בשנת 1923 הקימו בני נוער מגימנסיה "הרצליה" את גדוד מגיני השפה. הגדוד פעל במשך מעט יותר מעשור, ובתקופת פעילותו ניהלו חבריו מאבק חסר פשרות להשלטת הלשון העברית ביישוב היהודי בארץ ישראל הן במרחב הציבורי הן במרחב הפרטי.עם כינון המנדט הבריטי הוענקה לעברית הכרה רשמית והיא הייתה לאחת משלוש הלשונות הרשמיות בארץ ישראל לצד הערבית והאנגלית. לאחר כשלושה עשורים של פעילות מאומצת של מחיי השפה הדיבור העברי נפוץ והתפשט, ומספר דוברי העברית בארץ הלך וגדל בהתמדה. במישור האידאולוגי שררה הסכמה רחבה שעברית היא לשון היישוב, ואולם בפועל שימשו לשונות רבות לצד העברית ואיימו על בכורתה. העולים שהגיעו לארץ ידעו עברית ידיעה חלקית, ורוב תושבי הארץ היהודים היו דו־לשוניים או רב־לשוניים. ב1923 הקימו תלמידי השכבות הבוגרות של גימנסיה "הרצליה" את גדוד מגיני השפה בסיוע מוריהם. בהמשך הצטרפו לגדוד גם תלמידות הסמינר ע"ש לוינסקי, תלמידים מבית הספר למסחר, קבוצת פועלים ופקידים ועשרות צעירים וצעירות מתל אביב. בשנת ההקמה היו חברים בגדוד 174 נערים ונערות, ובשנת 1926 מנה הגדוד כ־300 חברים פעילים, רובם בני השכבות הבוגרות של בתי הספר התיכוניים בערים. מטרתם הייתה "הגנה על העברית והשלטתה הגמורה בחיי היום יום". בהדרגה נפתחו סניפים של הגדוד גם מחוץ לתל אביב – בחיפה ובירושלים.
מידע נוסף
חברי הגדוד קבעו תוכנית פעולה ובה שלושה סעיפים ראשיים: הפצת השפה, תעמולה בעד השפה ועמידה על המשמר מפני הזלזול בשפה. הם הקימו מחלקת מורים, ואלה לימדו עברית חינם, ומחלקת ספרנים לעידוד הקריאה בספר העברי, ערכו נשפים ספרותיים־מוזיקליים עבריים, הדביקו כרוזים בחוצות בנושא הדיבור העברי, ארגנו הרצאות פומביות של סופרים עבריים ופרסמו מאמרי תעמולה בעיתונות. חברי הגדוד ביקשו לאסור דיבור בשפות זרות ונהגו לצאת לרחובות ולחלק לעוברים והשבים פתקי תעמולה למען העברית, למשל "פירוד לשונות – פירוד לבבות", "שפה אחת – נפש אחת" ו"עברי, דבר עברית!". חברי הגדוד עודדו בעלי עסקים להחליף שלטים שנכתבו בלשונות זרות בשלטים עבריים. לעיתים אף תיקנו שלטים על דעת עצמם או הדביקו שלטים עבריים במקום שלטים בשפות זרות. חברי הגדוד נהגו לציין מדי שנה את יום הפטירה של אליעזר בן־יהודה. ביום זה הם עיטרו את בגדיהם בסרטים, צעדו ברחובות והציגו את תמונתו של בן־יהודה. הגדוד נהג לפנות למוסדות ולגופים רשמיים בבקשה לתמיכה כספית, וכן עודד אנשים מן היישוב לחתום על הוראת קבע למימון פעילות הגדוד. הגדוד נחל הצלחה במאבק נגד התוכנית להקים קתדרה ללימודי יידיש באוניברסיטה העברית.
חברי הגדוד ניסו למנוע את קיומם של אירועי תרבות בשפות זרות – הרצאות, הצגות וסרטים. פעמים מספר התפרצו צעירים לאירועי תרבות והפריעו להתנהלותם. יש שהמשטרה התערבה וכמה מחברי הגדוד אף נעצרו.
