י.ל. גורדון (1892-1830)
כל שירי
פולין, 1904
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
יהודה לייב גורדון (1830 – 1892) – או בקיצור יל"ג – היה "הארי" של השירה העברית החדשה,המשורר העברי הגדול בסופרי ההשכלה, שנודע בעיקר בזכות שירתו, אך כתב גם פרוזה ומשלים בחרוזים, חידות ומִכְתָמִים (= מאמרים שנונים בצורת שיר קצר), מאמרים ותרגומים.
י"ל גורדון ביקש לשלב את התרבות היהודית עם ההשכלה האירופית וטבע את הסיסמה "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ".הוא היה "בן נאמן אך גם מרדן" של ספרות ההשכלה, ומתח ביקורת מושחזת על נוקשותה של ההלכה היהודית, על הממסד הרבני ועל מעמדה של האישה היהודית – בפואמה "קוֹצוֹ שֶׁל יוּד".
לימים התפכח מרעיונותיו על נאורותה של אירופה המשכילית, אך לא הצטרף לחוגים ציוניים. עם זאת האמין בתחיית השפה העברית ופעל למענה. י"ל גורדון נפטר בגיל 62 ממחלת הסרטן ונקבר בעיר מגוריו, סנט פטרבורג.
