תרגום מרטין לותר –
התנ"ך והברית החדשה בתרגום לגרמנית
או ּלם, גרמניה, 1688
אוסף המוזיאון
תרגום בעריכת הנזיר והתיאולוג הגרמני מרטין לותר (1483–1546), שחולל את תנועת הרפורמציה הפרוטסטנטית בנצרות. לותר ביקש שכתבי הקודש יהיו נגישים למאמינים בלשונם, ללא צורך בתיווך הכנסייה. התפוצה הרחבה של התרגום סייעה להפצת הרעיונות הפרוטסטנטיים ולהתפשטותה והאחדתה של השפה הגרמנית.
חייב לדעת
מרטין לותר 1483 – 1546, היה נזיר, כומר, מלחין ותאולוג גרמני, המייסד וההוגה הראשי של הנצרות הפרוטסטנטית.
לותר חולל את הרפורמציה הפרוטסטנטית עם פרסום חיבורו "95 התזות" בו ערער על עקרונות הכנסייה הקתולית וטען כי לאדם מספיקה האמונה בלבד ואינו צריך את הכמרים על מנת להיות נוצרי, כמו כן טען כי ספרי הקודש צריכים להיות כתובים בגרמנית ולא בלטינית כדי שיהיו יותר נגישים. בעקבות זאת נודה על ידי האפיפיור לאו העשירי. לאחר ששרף לותר את הבולה האפיפיורית בפומבי, ונעשה לו שימוע בידי הקיסר קרל החמישי, הוטל עליו גם חרם קיסרי. בתגובה ניסח ופרסם לותר את עיקריה הבסיסיים של הפרוטסטנטיות, ששימשו מסד לממשיכיו וגם ליריביו בתוך הזרם במאות הבאות, כולל העיקרון לפיו המקרא ניתן לפירוש עצמאי ללא מסורת הכנסייה, כי הגאולה מושגת באמצעות האמונה לבדה ועוד.
מידע נוסף
התרגום התקבל בהתלהבות על ידי העם הגרמני וסייע להפצת ולהצלחת הרפורמציה. מספר דוכסים ממתנגדי לותר אסרו את מכירת הספר במדינותיהם, אולם לא הצליחו לאכוף בפועל את האיסור. תפוצת הספר הייתה גדולה מאוד, מספר העותקים שהודפסו בלתי ניתן לשיעור. אחת ההוכחות להצלחת התרגום היא תלונתו של ההומניסט הגרמני יוהאן קוכלאוס שהיה ממתנגדיו של לותר שתפוצת התנ"ך של לותר היא כה גדולה עד כי אפילו פשוטי עם וחסרי השכלה מרשים לעצמם לדון בענייני אמונה עם נזירים וכמרים.
השפה הגרמנית הייתה באותה תקופה לא אחידה וכל אזור דיבר בדיאלקט נפרד, כך שדוברי דיאלקט אחד לא תמיד הבינו את דוברי האחר. מלומדים כתבו בעיקר בלטינית כדי להימנע מאי הבנות כאלו. בעיני לותר לא מצא הדבר חן והוא שאף להביא את השפה הגרמנית לרמה גבוהה ואחידה בפי כל דובריה. הוא בחר לתרגם את התנ"ך לשפה שהתבססה על הדיאלקט הסקסוני שהיה בשימוש במגעים בין הקיסר ובין המדינות, אך היה קשה לשימוש. הוא הוסיף שינויים לשוניים שנראו לו פשוטים יותר מצד אחד, ומצד שני העשיר אותה במילים וביטויים מאוצר המילים של כותבים ומשוררים גרמנים. כמו כן, כדי לקרב את השפה להמוני העם, תרגם מושגים עבריים ויווניים כגון שמות מטבעות ומידות לשמות גרמניים. את שפת הספרים החיצוניים הוא פישט עוד יותר והרשה לעצמו לתרגם אותם לאו דווקא בצורה נאמנת למקור, אלא נעימה לקריאה. ארסמוס אלברוס, הומניסט בן זמנו של לותר כינה אותו קיקרו הגרמני, בזכות המהפכה הלשונית שביצע. התרגום נחשב ליצירה הגרמנית הקלאסית הראשונה.
