תמר פלאי (נ. 1991)
והיו לאוֹת עַל יָדֵךְ, תפילין יד, 2018
כסף, חוט אקרילי, הדפס דיגיטלי על נייר מיילר
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
עבודה זו מוצגת כחלק ממעגל החיים היהודי, ועוסקת בטקס ההתבגרות, בר מצווה-בת מצווה. בעוד שלבנים שמגיעים לגיל ההתבגרות נערך טקס הצטרפות לקהילת הגברים היהודים- הם מתחילים להניח תפילין, יכולים לעלות לתורה ולקרוא בתורה- באופן מסורתי לבנות לא נערך טקס דומה.
עבודה זו של תמר פלאי מציעה חפץ טקסי נשי המציין את הכניסה של הבת לגיל המצות והבגרות, בפראפרזה על התפילין המסורתיות מתוך דיאלוג עם התפילין המסורתיות ויציקת תוכן נשי ייחודי מאידך.
התפילין הן חפץ טקסי מסורתי הנלבש על ידי גברים בתפילת שחרית, מאז הגיעם למצוות בגיל 13 (בר מצוה). התפילין הם פרוש חומרי ופיזי לפסוק : וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ (דברים ו' ח'). הן מורכבות משתי קופסאות (המכונות "בתים"), בדר"כ מעור שחור, שבתוכם מונח קלף ועליו כתובות ארבע פרשיות מן התורה, ביניהן פרשת "שמע ישראל" שבה נזכרת מצוות התפילין עצמה. התפילין מונחות על הגוף באמצעות רצועות עור שחורות, "בית" אחד על המצח ו"בית" שני על פנים זרוע שמאל, כנגד מקום הלב, וזאת בהתאם לציווי המקרא "והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך". על הבתים מוטבעת האות שין, הנוצרת גם קשירה של הרצועות על אצבעות יד שמאל . האות שין מסמל שם האל "שדי".
מידע נוסף
בעבודתה תמר פלאי פרקה את האלמנטים של תפילין וחיברה אותם מחדש בקומפוזיציה חדשה מתוך נקודת מבט עכשווית ופמיניסטית. מרכז האובייקט הוא האות "ש" המייצר פרוש מילולי לפסוק “וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ" (דברים ו' ח'): אות במשמעות סימן המזכיר את המצוות ואת האהבה לאל, ואות במובן המילולי- שימוש באות שין , המוטבעת על בתי התפילין וכאן הופכת להיות מרכז הפריט. כמו התפילין של יד, צמיד זרוע זה נענד במעלה הזרוע של האישה- "עַל יָדֵךְ". האות מעוצבת בפונט שמרמז לקליגרפיה יהודית ומייצר הקשר לתרבות הויזואלית של התנ"ך והיהדות. רצועות הכסף שיוצאות מתוך האות הופכות את רצועות העור האגרסיביות לצורות עדינות המתאימות לצורה הנשית. מתחת לאות "ש", מוצמד נייר מיילר עליו מודפס הפסוק "שמע ישראל" ע"י שתי טבעות המוחזקות בוו שמאפשרות את ההתאמה לגוף. בניגוד לתפילין המסורתיות בהן הקלף אינו גלוי לעין כאן הכתב גלוי והופך לאלמנט קישוטי. למרות שהאותיות גלויות, הטקסט נשאר חבוי בתוך המגילות. חוטי תכלת סימליים עוטפים ומחזקים את המגילה, מהדהדים את העיטוף על ידי רצועות העור על הזרוע ואת פתיל התכלת של הציצית. הקצוות החופשיים נתלים בחופשיות מזרוע העונדת, נוגעים בגוף בכוריאוגרפיה זוגית.
המצוות ניתנו לכל היהודים ללא אפליה מגדרית ולכן נשים רבות מכל קשת האמונה היהודית, מאורתודוקסיות ועד רפורמיות, בוחרות לאמץ את הטקסים השונים ואת האובייקטים הקשורים אליהם. למרות זאת, גם בימינו, וברוב הקהילות הליברליות, נשים אלו הן מיעוט. גם נשים שעוטפות עצמן בטלית או חובשות כיפה, מתקשות להניח תפילין. התפילין נשאר האובייקט המוזר ביותר וטאבו עבור נשים. נשים רבות מקשרות זאת למהות הגברית של רצועות קאנוניות וקופסאות ולהנחה הבולטת שלהם. והיו לאות על ידך מבקשת לקרוא תיגר על הטאבו המקשר בין תפילין ונשים. מייצר אלטרנטיבה עיצובית ונראות שאינה מבליטה נשים בזמן לבישת האובייקט. להיפך, אובייקט זה מעוצב ומתוכנן לייצר תחושת חוזקה לאישה ולקשר אותה לפריט שהיא רוצה לדרוש לחזקתה מחדש. העבודה של פלאי מציעה עיצוב מחודש של צורות פטריאכליות מנקודת מבט נשית תוך שימוש בחומרים, טקסט וסמלים שמאזכרים את ההתנסות הפיזית והרוחנית של נשים.
תמר פלאי (נ.1991, ירושליים, ישראל) היא מעצבת תכשיטים ואמנית הגרה בתל אביב. עבודותיה של פלאי עוסקות בנושאים חברתיים ופוליטיים.
