תמונה: רש"י

טרח רבות כדי לבסס את שלטון הקהל- ציות לתקנות הקהל הוא מצווה מהתורה. לחשובי העיר יש מעמד של בית דין חשוב, אפילו אם יש דיינים חשובים בקהילה סמוכה. דעת הרוב ניתנת לכפיה על הציבור.
ממשיך בדרך רגמה לגבי היחס לאנוסים ומשומדים, עשו זאת מלחץ כלכלי או גזירות שמד. אין במעשה ההמרה להוציאו מכלל ישראל.
בגיל שלושים הקים בטרויש ישיבה, מי שלא היה מבני המקום גר בביתו של רש"י. הישיבה גדלה והגיעו גם מגרמניה וארצות הסלאביות.
יצר פירוש למקרא ולתלמוד, תשובות הלכתיות ופיוטים אולם לא חזה את חשיבות מפעלו הפרשני על התורה ועל התלמוד, פרוש רש"י נלמד עד ימינו בשיעורי התנ"ך בבתי הספר. נסיון לפשט המדרש, מלוקט מדברי חז"ל, רק רבע מקורי ועוסק בענייני לשון. הפירושים בתורה ובנביאים יותר מקוריים, בעיות תוכניות, היסטוריות וספרותיות. אגדה המיישבת את הקושי על פי כללי הדקדוק והתאמה להקשר התחבירי. עסק בענייני דקדוק. פולמוס על פירושיו נפוצו גם בספרד. במקביל קיבל מסורות פרשניות מגרמניה וספרד, ביזנטיון, פרובנס איטליה בבל וארץ ישראל.

עשה שימוש בספר יצירה אולם לא עסק בפילוסופיה משום שלא הגיעה לצרפת וגרמניה בימיו. אין עדות לזיקה לתורת הסוד. פירושיו היו מאוד מציאותיים והיוו מקור לחקר הריאליה של תקופתו. צייר את מפת ארץ ישראל, רש"י מתאר מציאות של ימיו: טביעת מטבעות, זכוכית, ציד ועוד.
תלמוד- בהיר ושוטף. לא כתב פסרי פסקים, תשובות, פיוטים (7 סליחות , רדיפות היהודים, נגישות כלכליות, מסירות נפש על לימוד תורה.)
תרם רבות לכך שצרפת הפכה למרכז הנהגה של קהילות ישראל באירופה (למעט ספרד). רוב חכמי מגנצא וורמייזה נפגעו בתתנו. תלמידיו, חבורת לומדים, האופן שבה רש"י עיצב את בית המדרש. מו"מ חופשי, חינוך לביקורתיות ושימוש במקורות רבים ומגוונים. ספרות על הנהגותיו של רש"י מפי תלמידיו כי היו ביחסי קרבה.
דגל בפתיחות ביקורתיות ויחסי קירבה, תלמידיו חולקים על רבם- רש"י לימד ואיפשר. יצירתם אישית והם מרבים לצטט ולהזכיר אותו.