תמונה: רבנו גרשום

מאיירת: שירה מלכא ברוך
רבינו גרשם

חייב לדעת

מכונה גם רבינו גרשם מאור הגולה. הגדול שבחכמי ישראל בגרמנה לפני תתנ"ו. "המאור הגדול"
( רש"י יותר את הדימוי, שלושת רבותיו למדו אצל רגמה) נאמר עליו שתקנותיו כאילו ניתנו בסיני. תרם רבות להפצת התורה שבע"פ ובכתב באשכנז ומחוצה לה והשפיע רבות בתקנותיו לגבי סדרי הקהילה.חכמי ספרד וצרפת למדו אצלו.
נולד 950-960, נפטר תשפח (1028). ראשית מאה 11, חי במגנצא שבגרמניה (אולי ממץ במקור). עמד בראש ישיבה בייסודו.
אביו יהודה, אחיו מכיר ת"ח. אשתו לה נישא כאלמנה. הבן שלו המיר בתקופת השמד (אולי בגזירות במגנצא 1012).

ייחודו היה בכך שסמכותו התורנית והציבורית היתה פרוסה במרחב הפוסט-קרולינגי. הוא פעל בדרכים שעודדו יצירתיות,דמוקרטיה ונתנו סמכות לציבור. עודד את תלמידיו לכתוב את פירושיהם לתלמוד בזמן שלמדו לפניו,לאו דווקא מחוייבות מוחלטת ללימוד של הרב.
שימש דוגמה לבאים אחריו ופעל רבות לעשייה ציבורית במקביל להיותו גדול בתורה. בנוסף, חיבר פיוטים.
התייחס לבעיות שהטרידו בני אשכנז- יחס לאנוסים, הלוואות בריבית לנכרים, סחר עם נכרים בימי חגם וסמכותו של שלטון הקהל.
דגל בכך שלא מזכירים לאנוס את השתמדותו, כדי להקהל על החזרה ליהדות (כהן נושא כפיים).
מטרתו היתה לחזק את ההנהגה המקומית, להפוך את הנהגת הקהל לבית דין משום שבקהילות רבות היו חסרים תלמידי חכמים שיכריעו.

מידע נוסף

תקנות :
מעמדה הטוב של האישה נובע מחלקה החשוב בפרנסה. כאשר הבעלים נעדרו לטובת מסחר, נשים ניהלו את הבית ואת העסקים המקומיים.
שתי תקנות מיוחסות אליו- איסור ביגמיה ואיסור לגרש אישה בעל כרחה- תלויות בנסיעת הבעלים למסחר. כדי שהבעל שעסוק מרחוק בענייני המסחר לא יקח אישה שניה או יגרש את אשתו מרחוק. תקנות משלימות.
איסור קריאה במכתב ששלח אדם אחר לחברו.
יצירה ספרותית: פסקי הלכה, פרשנות לתלמוד, תשובות הלכתיות, פיוטים, ענייני נוסח ומסורת של תלמוד ומקרא. הפריחה הספרותית הגדילה את פרסומו ואת כבוד ישיבתו ומשכה תלמידים לישיבתו.
תשובות- נשתמרו יותר תשובות מכל חכם אחר באשכנז הקדומה וגם מצוטטים באופן נרחב. נכתבו עברית וארמית, ברוב משולב.
העתיק בעצמו משנה ותלמוד מתוך הכרה בחשיבות הנוסח.
פיוטים- נשתמרו עשר סליחות, סבלו של העם הגלות, שנאה לרודפיו ופולמוס נגדם, הצדקץ הדין ותליית הסבל בפשעי העם, בקשת גאולה, זכות אבות והכרת הגויים בעליונות ה'.
גזירות מתמשכות מאז 1008, האשמת היהודים בלקיחת חלק בהריסת הקבר הקדוש בירושלים, הביא לבסוף לגירוש יהודי מגנצא ב 1012.
שרידים לטענות נוצרות על השפלת היהודיחם ועל עזיבת ה' אותם.
לעזים- בשפה הצרפתית. נטוע בריאליה.

לקריאה נוספת