סדר פסח בקיבוץ גבעת ברנר
אמצע שנות החמישים
צלם: חנן בהיר
חייב לדעת
ההגדות הקיבוציות החלו לראות אור בשנות השלושים של המאה העשרים ונתנו ביטוי לאורח החיים הקיבוצי. ההגדות נסמכו על הנוסח המסורתי והותאמו לחיי השיתוף והעבודה של חברי הקיבוצים. ויש שנדפסו בקיבוצים הגדות היתוליות שבהן התבדחו המשתתפים על חברי הקהילה ועל אורחותיה. ההגדות הקיבוציות העבריות הראשונות החלו להיכתב בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, אם כי עוד בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים התקיימו סדרי פסח אלטרנטיביים של התנועה הרפורמית ושל תנועות מהפכניות יהודיות. במקומות רבים בארץ הפסיקו פועלים בתקופת העלייה השנייה (1904–1918) לקרוא בהגדה כמקובל ושילבו בה דברי שירה ונאום, ניגון וריקוד.
נראה שההגדה הקיבוצית הראשונה נוצרה בעין חרוד בראשית שנות השלושים של המאה העשרים, ובסוף העשור הפיקו קיבוצים רבים הגדות. ההגדות הקיבוציות נוצרו כניסיון לשלב בהגדה המסורתית את סיפור ההתהוות של החברה בארץ ישראל. ואומנם מקצת ההגדות הקיבוציות נסמכו על ההגדה המסורתית, ומקצתן היו היתוליות וכללו בדיחות ופרודיות על חיי היום־יום. ההגדות הקיבוציות השתנו מדי שנה בשנה, ושולבו בהן סיפורים מקומיים ועכשוויים מעלילות המקום. בהכנה ובקריאה המשותפת של ההגדה הקיבוצית השתתפו אומנים, מוזיקאים ואנשי תיאטרון. חברי הקיבוץ קראו בצוותא את ההגדה בחלל גדול.
מידע נוסף
סדר פסח בקיבוץ היה שונה בתכלית מלילות הסדר שנהגו לחגוג בגולה. חברי הקיבוץ היו ברובם עולים חדשים שרצו לחולל שינוי, והסיפור המקראי היה קרוב לליבם. העולים החדשים הרגישו שהם עצמם היו ביציאת מצרים, הם הכירו את סדרי הפסח המסורתיים שחגגו בקרב המשפחה בגולה, וראו בהם טקס מאוד סגור ומופנם בשל החשש התמידי מפרעות ומעלילות הדם שאירעו לרוב בפסח. לכן בקיבוץ החליטו לחגוג את ליל הסדר כאירוע גדול, מרשים ובעיקר לא מחתרתי .לעומת ההגדות המסורתיות שבהן לרוב לא הופיע 'שיר השירים', כיוון שהיה עשוי להתפרש באופן ארוטי – הרי שלחברי הקיבוץ היה מאוד חשוב לקרוא את זה בליל הסדר, לצד הקראת שירים של אברהם שלונסקי, לאה גולדברג ולחנים של יהודה שרת. 'סדר הפסח של קיבוץ יגור', היא יצירה מוזיקלית מתוחכמת המבוצעת עד היום באולם קונצרטים. יש בה המון חלקים מההגדה המסורתית, אך מופיעים בה גם 'שיר השירים' והסיפור המקראי. חברי הקיבוץ רצו לחזור להיסטוריה היהודית, אך לא לפולחנים התיאולוגיים דוגמת הברכות והתפילות, אלא לחגים שהיו קשורים בחקלאות. הם רצו להחיות מסורות תנ"כיות. במשך הדורות כשחגגו את פסח במקומות שונים בעולם, לא באמת היה אביב. לעומת זאת, בקיבוץ האביב נכנס בגדול. את הפולחנים התיאולוגיים בחרו בקיבוץ להחליף בפולחנים "צבריים": "חברי הקיבוץ חיפשו דרך לבטא את היהדות באופן שונה, ושילבו בסדר פסח דמויות של חברי הקיבוץ. כך הפך פרעה לסדרן העבודה, וארבעת הבנים בהגדה הפכו להיות חברים מסוימים בקיבוץ. בגבעת ברנר הושיבו את כל הקיבוץ לצבוע את ההגדות לקראת ליל הסדר, ושם גם נכתבה בשנות ה-30 'הגדת העליות', שמתארת את כל הסיפור הציוני מן העלייה הראשונה – ועד העלייה החמישית".
