תמונה: נשיא ארה"ב קלווין קולידג' נושא דברים בטקס הנחת אבן הפינה למרכז קהילתי יהודי.

חייב לדעת

קולידג' חונך בחינוך פוריטני מסורתי ובצעירותו לא היה מקושר כלל וכלל ליהודים. עם זאת, בהמשך חייו היו לו קשרים אישיים עם קומץ יהודים, קולידג' חתם בתקופת נשיאותו על "האמנה האנגלו-אמריקאית אודות פלסטינה" (The Anglo-American Convention on Palestine), אשר הכירה בסמכות המנדט הבריטי על ארץ ישראל והדגישה את תמיכתה של ארצות הברית בהקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. באמצעות חתימתו של קולידג' על האמנה ב-2 במרץ 1925, ארצות הברית הכירה רשמית בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל ובכינון מחדש של ביתם הלאומי שם. בהתאם לסעיף 6 של האמנה נאמר כי: "הנהלת פלסטינה תעודד, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, התיישבות צפופה של היהודים על הארץ, כולל נחלות למדינה ונחלות שאינן נדרשות לצרכים ציבוריים." האמנה האנגלו-אמריקאית נותרה בתוקף עד להקמתה של מדינת ישראל ב-15 במאי 1948.

דאגה מרכזית של הממשלה בתקופת קולידג' הייתה עניין הגבלת העלייה היהודית מהרפובליקה הפולנית השנייה וברית המועצות; תומכי חוק ההגירה של 1924 טענו כי יש צורך להגן על הזהות האמריקאית ולשמור על ההומוגניות האתנית שלה על ידי מניעת כניסת מהגרים שאינם יכולים להיטמע, לא יתרמו לכלכלה האמריקאית ולעולם לא יסתגלו לתרבות האמריקאית. היה גם חשש שיהודים שהיגרו לארצות הברית מברית המועצות נשאו אידאולוגיה קומוניסטית אשר עלולה הייתה לערער את מוסדות המדינה של ארצות הברית. החקיקה ביטלה ככלל את היותה של ארצות הברית כמפלט ליהודי מזרח אירופה, והחקיקה המגבילה נשמרה והמשיכה לתפקד גם כאשר יהודים ניסו להימלט מגרמניה הנאצית בשנות השלושים. לאחר ירידתו מהנשיאות, אשתו של קולידג', גרייס קולידג', ניהלה קמפיין להכנסת ילדים יהודים פליטים לאמריקה בתקופת זמן זו, ואף התנדבה לטפל באופן אישי ב-25 מהם, אך הנשיא המכהן פרנקלין דלאנו רוזוולט – ורוב הציבור האמריקני – נותרו מבוצרים בעמדתם והתנגדו להתרת ההגירה היהודית לארצות הברית כביכול במסגרת התמיכה של האוכלוסייה הכללית בשמירת הנייטרליות האמריקאית.