להקת כליזמר בחתונה יהודית. צלם: מנחם קיפניס, אוקראינה, סביבות 1925
חייב לדעת
מוזיקה יהודית שמקורה ביהדות מזרח אירופה, ושורשיה מצויים גם במסורות מוזיקליות מקומיות. כלי הנגינה העיקריים המשמשים במוזיקה זו הם קלרינט, כינור, תוף, קונטרבס, ואקורדיון. בעבר היה הכינור הכלי הנפוץ ביותר, אך כיום נגינה על קלרינט היא הנפוצה ביותר בקרב כליזמרים. ניגון הכליזמרים נעשה לעיתים על ידי נגן בודד אך לרוב מאורגן כלהקה הכוללת בין שלושה לשלושה עשר נגנים. להקות קטנות של כליזמרים כוללות כלי סולו (קלרינט/כינור), כלי בס (הקונטרבס) וכלי הקשה (תוף) ששימש למקצב. בלהקות גדולות היו שני כינורות כאשר אחד מהם משמש כינור שני, וכן שני חלילים או חצוצרות, קונטרבס וכלי הקשה מסוגים שונים: צימבאַל, תוף או מצלתיים.
נגינת הכליזמרים במזרח אירופה ליוותה את מרבית אירועי מחזור החיים בקהילות השונות ובכלל זה אירועי שמחה ואבל. כיום, מוזיקת הכליזמרים מנוגנת בעיקר בחתונות וכן בשמחות קהילתיות וכלל־יהודיות אחרות, דוגמת הכנסת ספר תורה ואירועי ל"ג בעומר במירון.
מתחילת שנות האלפיים ישנה עדנה מחודשת למוזיקת הכליזמרים בישראל, ומתקיימים פסטיבלים ואירועי כליזמר רבים ברחבי ישראל, שאורכם מערב אחד ועד שלושה ימים. פסטיבלים כאלו יש מדי שנה בצפת, ברעננה, בעמק חפר, ועוד.
מידע נוסף
מהמאה ה-15 והלאה היו להקות הכליזמר מצויות כמעט בכל ערי התפוצות באירופה, והיו מוזמנות גם לחגיגות של נוצרים, דבר שגרר פעולות מצד הנגנים הנוצריים והרשויות המקומיות, אשר התבטאו בגזירות, הגבלות, הטלת קנסות ומיסים כבדים, אשר הכליזמרים היהודים בערי גרמניה נאלצו לעמוד בהם. במאות ה-16–18 הרשויות אף הגבילו את מספר חברי הלהקה והימים והשעות בהם הותרו לנגן. לעיתים, היו אלו רבני הקהילות עצמם שהטילו הגבלות על הכליזמרים מטעמים הלכתיים. למרות זאת, להקות הכליזמר היו רבות ונגנים מערים שונות כגון פראג, וורמס ואופנבך על המיין התפרסמו ברחבי אירופה. שורשי מוזיקת הכליזמר צמחו מתוך התרבות היהודית-אירופאית, והושפעו מניגונים מסורתיים, חזנות יהודית ומוזיקת תיאטרון יידיש. מוזיקת הכליזמר נשענת גם על הרפרטואר המוזיקלי של אותה התקופה במזרח ובמרכז אירופה, כגון מוזיקה בלקנית, צוענית ויוונית, שאומצו על ידי נגני כליזמר יהודים.
