תמונה: כריכת הספר "היהודי האלג'יראי והשאלה האנטישמית באלג'יריה"

חייב לדעת

יהודי אלג’יריה היו אזרחים צרפתיים מאז חתימתו של צו כרמיה בשנת 1870. אולם למרות שצרפת נעזרה ביהודים במהלך כיבוש המדינה המתיישבים הצרפתים לא השלימו עם מתן אזרחות גורפת ליהודי אלג’יריה וקראו לבטל את הצו ולהחזיר את היהודים למעמד של ילידים. בשנות השלושים של המאה העשרים חלה התעוררות ועליה בכוחם של ארגוני ימין קיצוני שהחזיקו בעמדות אנטישמיות. ארגונים אלה תקפו את יהודי אלג’ריה ומעמדם בחברה הצרפתית באלג’ריה. עליית כוחם של ארגונים אלה הביאו להופעתם של סממנים מעוררי דאגה בעיניהם של יהודי אלג’ריה. העיתונות הצרפתית והאווירה הציבורית בערים הגדולות הייתה אנטישמית מובהקת והזכירה ליהודים את המאבקים האנטישמיים הקשים שלשלהי המאה התשע-עשרה, אז קראו לביטול אזרחותם של היהודים. האוכלוסייה המוסלמית באלג’יר הושפעה מאוד מהתחזקות האנטישמיות והימין הקיצוני באלג’יר, צרפת, איטליה ואף מהנאציזם הגרמני, אחד הביטויים החמורים להשפעה זו הוא הפוגרום בקונסטנטין בשנת 1934. כתוצאה מהתחזקות האנטישמיות נפתחו ברחבי אלג’ריה סניפים של הליגה הבינלאומית נגד האנטישמיות והיהודים לקחו חלק פעיל בפעילות שלהם.. למרות התחזקות האנטישמיות המשיכה יהדות אלג’יריה במגמות ההשתלבות במערכות החיים והתרבות הצרפתיים באלג’יריה. דבר זה בא לידי ביטוי בשינוי מקומות המגורים של היהודים, השתלבותם הכלכלית ובתרומתם לספרות המקומית ועוד.