ממבשרי הציונות. גיבש תוכנית מדינית להקמת בית לעם היהודי בארץ-ישראל כחמישים שנה לפני הרצל. יוגוסלביה, המאה ה-19
חייב לדעת
רב בסרביה, מבשר הציונות המעשית והמדינית הראשון, וחלוץ הציונות הפוליטית המודרנית. הקדיש את חייו להתיישבות בארץ ישראל. הרב אלקלעאי התחנך בחינוך דתי יהודי על ידי אביו. עלה ארצה בגיל 11 ובגיל צעיר הוסמך לרבנות בירושלים. בהשפעת עלילת הדם בדמשק ב-1840 פרסם את ספרו "מנחת יהודה", דברי דרשנות ששזורה בהם קריאה לעלייה לארץ ישראל. לרעיון זה ניסה לגייס מאוחר יותר, ללא הצלחה, את חברת כי"ח (כל ישראל חברים). רעיונות אלו התפרסמו שנים רבות לפני הקונגרס הציוני הראשון, ועל כן זכה לכינוי 'מבשר הציונות'.
הרב אלקלעי לא הסתפק ברקימת חזון, אלא תכנן תוכניות מעשיות לפרטיהן. דיבר על תחיית הלשון העברית, על פנייה לסולטאן העות'מאני ולמעצמות הסביבה, על הקמת מסגרת מארגנת ליישוב הארץ ועל הקמת בנקים שירכזו הון פרטי לפיתוח הקרקעות.
במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, במסגרת הניסיונות לגייס את המעצמות האירופאיות ונגידי היהודים לתמיכה בתוכניתו המדינית, ערך מסע בצרפת, אנגליה וגרמניה, ואף העלה את משנתו המדינית בספר "גורל לה'". בספר שיצא בשלוש מהדורות ואף תורגם לאנגלית, פורס הרב אלקלעי לראשונה תוכנית ציונית-מדינית ריאלית ומפורטת להקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל, הכוללת את כל היסודות הפוליטיים והארגוניים שעלו 50 שנה מאוחר יותר בספרו של הרצל, מדינת היהודים. ייתכן כי הרצל קרא את דפי "גורל לה'" והושפע מהרעיונות שהועלו בו, מכיוון שאביו של הרצל היה תלמידו של הרב אלקלעי וסייע בהדפסת ספריו בעירם זמלין, וכן סבו שמעון אריה (לייב) הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של הרב אלקלעי.
בשנת 1869 נפגש עם הרב ברוך מיטרני (ממחדשי השפה העברית וממבשרי הציונות) בבאדן-באדן. השניים ישבו במשך לילה שלם ועיבדו "תוכנית פעולה לגאולה".
בשנת (1871) חזר הרב אלקלעי לארץ ישראל, התיישב תחילה ביפו ולאחר מכן בירושלים וניסה לעודד את רעיון שיבת ציון ולשם כך התפלמס עם רבני היישוב הישן. עשה ניסיון להקים אגודה בשם "כל ישראל חברים בארץ ישראל" וגייס לצורך כך אף את הרב פאניז'ל.
בסופו של דבר ניסיון זה לא צלח בגלל ההתנגדות הרבה בקרב הרבנים ובני היישוב הישן לרעיונותיו. בקיץ של שנת ה'תרל"ד (1874) השתקע הרב אלקלעי סופית בארץ ישראל יחד עם אשתו, אסתר. הוא נפטר כעבור 4 שנים, בד' בתשרי ה'תרל"ט (1878).
על הציור:
הצבע הדומיננטי בציור הוא אדום. זאת בהתאם לכך שדגל יוגוסלביה מורכב מהצבע הכחול, הצבע הלבן והצבע האדום – צבעים פאן-סלאביים ששימשו בסמלים מוקדמים יותר של סלובניה, ונחשבו לצבעיה הלאומיים שנים רבות. הרב לבוש בבגדים אופייניים לו ובעל זקן ארוך כפי שניתן לראות בדיוקן שלו ושל אשתו משנת 1874.