תמונה: הרבנית אסנת אדוני ברזאני

חייב לדעת

למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, עמדה בראש ישיבה בכורדיסטן. הייתה ידועה בכינויה "התנאית", בדומה לחכמי המשנה.
נולדה למשפחת ברזאני, משפחת רבנים מקובלים ידועה בצפון כורדיסטן, בסביבות שנת 1590. סבה, הרב נתנאל הלוי (אדוני), עמד בראש קהילת יהודי מוסול, והיה איש קדוש בעיני יהודי כורדיסטן וסביבותיה . מפאת כבוד תורתו הוא כונה "אדוֹניִ", שם שדבק ביורשיו לתפקיד הרבנות. אביה, הרב שמואל ברזאני, הוטרד ממצבם התורני הירוד של יהודי כורדיסטן והקים מספר ישיבות בבארזאן, עקרה, עמידיה ומוסול, כדי לטפח בהם תלמידי חכמים שיהפכו לשליחי ציבור. הישיבות התקיימו מתרומות והוא ומשפחתו חיו חיי דוחק.
בילדותה של אסנת העניק לה אביה חינוך תורני יסודי ומעמיק, לטענתה משום שלא היו לו בנים שימשיכו את דרכו. אסנת עסקה תמיד בתורה, באופן חריג לתקופתה. בתקופה זו רוב נשים לא זכו להשכלה בכלל, ולהשכלה דתית בפרט, ויועדו בעיקר לטיפול בילדים ומלאכות הבית.
נישאה לבן דודה, הרב יעקב מזרחי, שהיה התלמיד המצטיין בישיבה והחביב על אביה. אביה התנה את הנישואין בכך שאסנת תמשיך בלימוד התורה ולא תאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת הטיפול בבית.
כשנפטר אביה, בעלה של אסנת ירש אותו ומונה לראש הישיבה. אסנת, שכבר הייתה בקיאה בנלמד, לימדה בישיבה יחד איתו, ואף במקומו, כשהיה שקוע בלימוד. לאחר פטירת בעלה של אסנת, הפכה באופן מעשי לראש הישיבה. היא הייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה. על אף היותה אישה הנושאת במשרה גברית, ראו בה בני דורה סמכות רבנית לכל דבר, תלמידת חכמים ופוסקת הלכה. הישיבה נכנסה לקשיים כלכליים, וביתה ורכושה של אסנת עוקלו, אך הישיבה המשיכה להיות בית גידול לתלמידי חכמים.
שלחה את בנה ותלמידה, שמואל בן יעקב, לתפקיד הרב הראשי של בגדד, כשמשרה זו התפנתה. משפחת ברזאני־אדוני שימשה ברבנות בבגדד במשך כמאה וחמישים שנה, עד שנת 1743, ובמוסול עד למאה העשרים.

התייחסות לרקע והאיור עצמו:
באיור מצוירת אסנת ובידיה ספר, כשהיא מלמדת את תלמידיה בישיבה, כולם גברים. בציור מצוירת אסנת כשהיא במרכז ובאופן בלתי פרופרציונלי לשאר הדמויות, סמל לגודלה הרוחני והסמכותי כראש ישיבה אישה. ברקע הישיבה מאוירים עיטורים המזכירים שטיחים כורדים.