תמונה: דיוקן הנרייטה הרץ

הישגיה של הרץ בתחום הספרות הם בעלי חשיבות פחותה, ואילו הישגה הבולט בתולדות הספרות הוא בניהול אחד מן הסלונים הספרותיים החשובים ביותר, בשנים 1780–1803. סלון זה היה פורץ דרך. בתחילה נהג בעלה לארח אורחים רמי מעלה מתחומי הפוליטיקה והתרבות, בעוד הנרייטה מסבה בחדר סמוך עם נשותיהם. חוג נשים זה הקים רשת חברתית "לטיפוח החברות" ועסק בעיקר ביצירות הסער והפרץ של יוהאן וולפגנג פון גתה, בין אורחי הסלון היו האחים אלכסנדר ווילהלם פון הומבולדט, ז'אן פול, רחל ורנהגן ועוד. הקשרים החברתיים שנרקמו בין מלומדים גרמנים וצרפתים, בין אמנים ומדענים, תרמו להתפתחותה התרבותית של ברלין ושל פרוסיה.
עם מות בעלה בשנת 1803, נאלצה הרץ לצמצם את פעילותה ולהתחבר למעגלים ספרותיים וחברתיים אחרים, למשל זה של רחל ורנהגן. החל בשנת 1813 הקדישה עצמה לחינוך של ילדים עניים.

בשנת 1990 התגלה אוסף מכתביה של הרץ בארכיון שוודי פרטי. כמעט ארבעים מכתבים שכתבה לקרל גוסטב ברינקמן (1764–1847), דיפלומט בחצר הפרוסית, שרדו. הם משתרעים על פני תקופה בין 1790 ל-1835; אחד אפילו נכתב באנגלית. במכתב האחרון היא כותבת: "אני יודעת מה אתה חושב על הדפסת מכתבים פרטיים – אני חושבת בדיוק אותו הדבר. מה שנשפך מהלב העמוק ביותר אל הלב האהוב ביותר מוצג לראווה לציבור כדי שיראה על ידי כל אחד!" ברינקמן אכן כיבד את האמון, לא פרסם את מכתביה של הנרייט הרץ. אבל באוסף כתבי היד הענק שלו הוא שמר אותם בקפידה, יחד עם כמה שנכתבו על ידי בעלה מרקוס