דיוקן אמילי בעער צייר: אוליבר זיבֶּה, ברלין, גרמניה, 1803
אמילי בעער – אסתר יהודה בעער, בשמה העברי – ניהלה בברלין סלון ספרותי שבו ביקרו פוליטיקאים, משכילים, מוזיקאים, אמנים ואף מלך פרוסיה. בעער היתה היהודייה הראשונה שקיבלה את עיטור לואיז, שניתן לנשים כהוקרה על תרומתן לפרוסיה
חייב לדעת
שתי סלוניירות משפיעות ביותר, שלא שלא המירו את דתם לנצרות ושסלוניהן היו קיימים עד אמצע המאה התשע-עשרה, היו אמילי בעער ושרה לוי. אמילי בעער (1767–1854), אשתו של יעקב הרץ בעער (1769–1825), בנקאי ויצרן סוכר ותומך ההשכלה, ערכה בית פתוח מבריק. יחד עם בעלה היא מילאה תפקיד מוביל בתנועת "המקדש הרפורמי" בברלין. לוי ובעער העניקו לעתים קרובות ארוחות ערב מצוינות (עם הזמנות), מכיוון שחלק מבעלי הסלון שמרו על חוקי הכשרות, היה לעתים קרובות קל יותר להזמין אורחים נוצרים לשולחן ארוחת ערב יהודי מאשר להיפך
בניה המפורסמים של בעער, ביניהם המלחין ג'אקומו מאיירביר (1791–1864), נמצאו בסלון שלה והקונצרטים שארגנה התחרו באלו שנערכו בביתה של לאה מנדלסון ברתולדי (1777–1842)
סלונים מסוג זה של אמילי תמכו במלחינים, סופרים וציירים צעירים ( במיוחד נשים, יהודיות ולא יהודיות כאחד) פטרונית נוספת של האמנות המודרנית הייתה נכדתה של אמילי בעער, קורנלי מאיירביר-ריכטר (1842–1922), אלמנתו של הצייר גוסטב ריכטר (1823–1884). בסלון שלה (בשנת 1900) ארגנה ריכטר הרצאות של האדריכל והמעצב בסגנון אר-נובו הנרי ואן דה ולדה (1863–1957)