מצאצאי הרמב"ם ותלמיד חכם. הביא לחלבּ את ספר התורה שנשמר בבית הכנסת המרכזי של קהילת ארם צובא וזכה לכינוי כתר ארם צובא. סוריה, המאה ה-14
חייב לדעת
נולד במצרים, תלמיד חכם ומצאצאי הרמב"ם. אביו רבי יהושע הנגיד היה דור חמישי לרמב"ם ומנהיג ופרנס קהילת יהודי קהיר.
ב-1375, יצא רבי דוד לסוריה, ומסיבות שאין ידועות לקח איתו את "כתר ארם צובא" – כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה בשנת 930 בקירוב. חוקרים רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך.
ה"כתר" נדד בין קהילות יהודיות שונות. בתחילה נקנה ה"כתר" על ידי יהודי קראי, שהעבירו מטבריה לבית הכנסת הקראי בירושלים. כמאה שנים מאוחר יותר, בסוף המאה ה-11, נשדד הספר על ידי השלטון המוסלמי, שהכיר בערכו, והוצע לכל המרבה במחיר. הכתר הועבר למצרים ונפדה על ידי הקהילה היהודית, ונשמר בבית הכנסת העתיק בקהיר. יש סברה שזהו הספר אותו ראה הרמב"ם בביקורו במצרים וטען שהוא המדויק ביותר.
אחרי שהעביר רבי דוד את "הכתר" לסוריה, הוא נשמר בבית הכנסת העתיק בחלב בקפדנות במשך כ-600 שנה, ושם קיבל את שמו על שם העיר חלב – "ארם צובא". יהודי חלב האמינו שביום שבו ה"כתר" יצא מרשותם יבואו עליהם חורבן ופורענות.
במאה ה-20, היחס כלפי יהודי סוריה החל להסלים, וב-1947, יומיים לאחר ההכרזה על תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר, החלו פרעות ביהודי חלב, ובית הכנסת העתיק נשרף. חיפושים העלו כי ה"כתר" נעלם, והסברה הייתה שנשרף ביחד עם שאר ספרי התורה.
כמה חודשים לאחר הפרעות, הסתבר שהכתר לא נשרף או אבד, ושמועה זו הופצה בכוונה ע"י ראשי הקהילה על מנת שהגויים הסורים לא יחפשו את הכתר ויזיקו לו.
ב-1958, הצליח יהודי שגורש מחלב להבריח לישראל את ה"כתר", וכיום הוא שוכן ב-"היכל הספר" בירושלים.
התייחסות לרקע והאיור עצמו:
באיור נראה רבי דוד בר יהושע רוכב על סוס ומחזיק ספר שנראה כ- "כתר ארם צובא", אותו הוא העביר ממצרים לחלב שבסוריה. לבושו מזכיר את סגנון הלבוש באיורי הרמב"ם כמו גם מלבושים נוספים שתואמים לתקופה. בצד נראה ספר שנשרף, מה שמסמל את השמועה (הכוזבת) שה"כתר" נשרף בזמן הפרעות ביהודי חלב. הציור שואב השראה מציורים פרסיים דומים.