תמונה: גלגל המזלות. פסיפס על רצפת בית הכנסת העתיק בבית אלפא

בית הכנסת של בית אלפא שייך ליישוב יהודי קדום, שאינו נזכר במקורות. השם בן ימינו נקרא על שם החורבה שנמצאה במקום – ח'ירבת בית אילפא. בדצמבר 1928 סיפר אחד מחברי קיבוץ בית אלפא לארכיאולוג אליעזר סוקניק על גילוי רצפת פסיפס מעוטרת בשדות הקיבוץ השכן חפצי בה. סוקניק הבין שמדובר בשרידי בית כנסת עתיק, וזמן קצר אחר כך החל לחפור במקום עם עוזרו נחמן אביגד. גילוי הפסיפס, על גלגל המזלות ודמויות האדם שבו, הדהים את העולם היהודי כולו, שעד אז לא הכיר אמנות יהודית מעין זו.
עד היום נטוש ויכוח על המשמעות האמנותית של פסיפס בית הכנסת בבית אלפא ושל דומיו, שהתגלו מאוחר יותר בעוד מקומות – בחמת טבריה, בסוסיא ובנערן. רוב החוקרים סבורים שמימי בית שני עד ראשית המאה ה-3 לספירה תיאור דמויות היה בגדר איסור שאין לעבור עליו, אך בתקופה הרומית, בייחוד לאחר מרד בר כוכבא (132­-135 לספירה) ובימיו של רבי יהודה הנשיא (סוף המאה ה-2 לספירה) הושפע היישוב היהודי מהאמנות הפגאנית והציבור ניאות לקבל דמויות דו-ממדיות, אך לא פסלים.