תמונה:אפלטון

אפלטון. העתק פסלו של האמן היווני סילניון, המאה ה-4 לפנה"ס

חייב לדעת

אַפְּלָטוֹן (ביוונית: Πλάτων, פּלאטון; 427–347 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, אשר כתביו שימשו אבני יסוד לפילוסופיה המערבית אחריו. היה תלמידו של סוקרטס, מורו של אריסטו, מחברם של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה. אפלטון נולד באתונה למשפחה בעלת שורשים עמוקים בפוליטיקה האתונאית. אפלטון יועד גם הוא לעסוק בפוליטיקה, אך התאכזב מהפוליטיקאים האתונאים ומקרובי משפחתו העריצים, ועזב את שאיפותיו הפוליטיות לטובת העיסוק בפילוסופיה. אפלטון ייסד את אחד מבתי-הספר המאורגנים הראשונים בתולדות התרבות המערבית. בית-הספר הוקם בחלקת-קרקע ב"חורשת אקדמה" (מכאן – "אקדמיה") ומטרתו – לימוד פילוסופיה ומתמטיקה תוך כדי שימור דרך החשיבה הסוקרטית. אקדמיה זו פעלה במשך מאות שנים, ונסגרה רק בשנת 529 לספירה על ידי השליט הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון. מלומדים רבים למדו באקדמיה זו, הבולט מביניהם היה אריסטו. במהלך חייו אפלטון הקדיש את מיטב זמנו להרצאות באקדמיה, אך הוא גם כתב על נושאים פילוסופיים רבים. כיום נותרו לנו כתביו הפילוסופיים-דרמטיים, אשר נשמרו בכתב-ידו ושוחזרו ונערכו במהדורות ותרגומים רבים. רובם המוחלט של כתביו מורכבים מדיאלוגים, אולם מיוחסים לו גם מספר מכתמים ומכתבים.

לקריאה נוספת