תליון עם דמותה של פאטמה, בתו של מוחמד
משהד, איראן, 1870-1860
פורצלן צבוע, זהב, אבני טורקיז, פנינים
באדיבות בנימין זר-דוידוב
במשך כ-120 שנה נאלצו יהודי משהד שבאיראן לחיות כמוסלמים, אך שמרו על יהדותם בסתר. נשות הקהילה ניצלו את חוקי הצניעות של האסלאם ושימשו בלדריות לתשמישי קדושה, לארגון תפילות גברים במחתרת, לחלוקת בשר שנשחט בסתר בשחיטה כשרה ועוד.
בנימין זר-דוידוב (פטאללה זר, בשמו המוסלמי) ואשתו שרה זר חיו במשהד במשך כשנה וחצי. בהגיעם קיבלה שרה מחמותה בגדים שכמותם נהגו המוסלמיות ללבוש, וכן תליון זה עם דיוקנה של פאטמה, בתו של הנביא מוחמד. בצאתה מביתה ענדה את התליון כדי להסתיר את יהדותה.
חייב לדעת
בתליון מופיעה דמות בתו של מוחמד, פאטמה, האשה היהודייה לבשה תליון זה ברחובות משהד על מנת שיזהו אותה כמוסלמייה. משהד הינה עיר מוסלמית דתית אדוקה באיראן. בשנת 1734 הזמין השאה של איראן מספר משפחות יהודיות לגור בעיר משהד כדי שינהלו את אוצרותיו. אולם זמן קצר לאחר המעבר נרצח השאה והיהודים החלו לסבול מהתנכלויות מצד המוסלמים. בשנת 1839 בחג הקורבן, יצאו מאות מוסלמים מהמסגד על מנת להרוג את היהודים החיים בעיר. לאחר יום פרעות, ניתנה ליהודים הנותרים שתי אפשרויות, להתאסלם או למות. היהודים שנותרו בחיים החליטו להתאסלם למראית עין ובחרו בחיים. יהודי משהד גרו בגטו ג'דיד אלאסלאם (המוסלמים החדשים) וחיו חיים כפולים, כלפי חוץ התנהגו כמוסלמים לכל דבר. בימי שישי הלכו למסגד ומיד אח"כ ניהלו קידוש יהודי בבתיהם. פתחו את החנויות בשבת, אולם השאירו ילד בחנות שתפקידו היה לומר למוסלמים, אבא עוד מעט חוזר, עד שנמאס למוסלמים לחכות והמשיכו לחנות הבאה. התפקיד המשמעותי בשימור היהדות היה בידי הנשים. האישה המוסלמייה מחויבת לעטות צ'אדור שמכסה את כל גופה ותחת הצ'אדור הועברו כל צרכי הקהילה מבית לבית, טליתות, ספרי תורה, בשר כשר ועוד. על מנת למנוע נישואי תערובת, כל ילדה עם לידתה התארסה לבן הקהילה. בתחילת המאה ה-20 עלתה לשלטון השושלת הפלאבית וכאשר הונפקו תעודות זהות ליהודי משהד ניתן היה לרשום אותם כיהודים. לאורך השנים, סבלו היהודים מהתנכלויות חוזרות ונשנות. ובשנת 1946 לאחר עלילת דם נוספת, החליטו יהודי משהד הנותרים לעזוב את העיר. חלקם לטהרן, אירופה וארה"ב ורובם עלו לישראל.
מידע נוסף
יהודי משהד חיו חיים כפולים, כמוסלמים כלפי חוץ וכיהודים בבתיהם. לכל אדם בקהילה ניתנו שני שמות, יהודי ומוסלמי. כאשר נולדו הבנות, ניקבו את אוזניהן ואירסו אותן ליהודי מהקהילה, כך כאשר בגרו והמוסלמים הגיעו לבקש את ידן, גילו שהן כבר מאורסות, טקס החתונה כלל כתובה יהודית ושטר נישואים מוסלמי. על מנת לא לעורר חשש הם קנו בשר ואוכל בחנויות המוסלמים, אולם היו זורקים אותו למאכל לחתולים ולכלבים. בפסח היו קונים לחם כל יום ושורפים אותו בתנור מיוחד שהוצב בכניסה לכל בית. יהודי משהד בנו מקוואות נסתרים במרתפי הבתים ומילאו את המצווה גם במים קפואים כקרח. לאחר הביקור הסדיר במסגד, הגיעו הגברים לבתי הכנסת הסודיים שהוקמו בבתי היהודים. יהודי משהד נהגו לעלות לרגל למקומות הקדושים למוסלמים, מכה, כרבלה ואף ירושליים אולם המוסלמים המשיכו לראות בהם יהודים טמאים ולא הסכימו שייקברו בבתי הקברות המוסלמיים. הנושא התאים מאוד ליהודי משהד והם קברו את מתיהם בבית קברות ייעודי. בשנת 1840 לאחר יום הפרעות בחג הקורבן, חלק גדול מיהודי משהד עבר לעיר הראת שבה לא הוכרחו היהודים להתאסלם.
