תלבושת של המלך ליר

סטאלין מקים תיאטרון ממלכתי יהודי-סובייטי מצליח מאוד. התאטרון מתפתח כתחליף לבית כנסת, כמרכז שמדברים בו על סוגיות פוליטיות. ציירים יהודיים רבים בונים ומציירים עבורו תפאורות כמו אלטמן, שאגאל מצייר את התפאורה להצגת הבכורה של התיאטרון, שלום עליכם אוונט. התאטרון מציג רפרטואר הצגות גם מסופרים יידישאים כמו י.ל. פרץ ושלום עליכם וגם קלאסיקות ארופאיות. בעקבות עירוב זה, מושך התאטרון קהל לא רק יהודי. בשנות ה-30 בברה"מ מתחילה לעלות השאלה איך להיות סובייטי יהודי. הדת ובתי הכנסת אסורים, וגם היידיש נחשבת למשהו ציוני ואוסרים על דיבור בשפה זו שהיא שפת הקודש. במלחה"מ השנייה התאטרון לא פעיל, ומיכואלס פועל עם שורה נוספת של אינטלקטואלים יהודים להקמת הועד האנטי פשיסטי. הועד פועל בארה"ב כדי לגייס כספים ולייצר ביקורת עולמית נגד הנאציזם. מיכואלס הוא בעל השפעה אדירה הן בתאטרון והן בחברה היהודית הסובייטית ובפוליטיקה. לקח חלק מרכזי ב"יהדות הדממה", יהודי ברית המועצות אשר נותקו מן הצורה המסורתית של החיים הלאומיים ועמדו מול דילמה של שמירת זהותם בחברה שנתונה ללחץ אידיאולוגי קשה ולאנטישמיות. אחרי מלחמה"ע השנייה, סטלין מחליט לחסל את כל האליטה היהודית הקיימת בעיקר את המדענים והסופרים. החיסול הראשון בשנת 1948 הוא של מיכואלס, אשר נחטף וחיסולו הוסווה כתאונת דרכים רגילה. בשנת 1952 חוסל זוסקין, שותפו של מיכואלס, לאחר ששהה בכלא הסובייטי כארבע שנים, עד שנת 1952 מחוסלים רבים מהאינטלקטואלים, האמנים, היהודים הסובייטים.