תיק לספר תורה לפי מסורת יהודי בוכרה

חייב לדעת

מקורה של משפחת פנחסוף בסמרקנד, שבאוזבקיסטן. המשפחה היתה קשורה מאוד בירושלים ורבים מבניה עלו לארץ. אבי המשפחה, שלמה פנחסוף (המכונה בבא ג'אן) היה סוחר שחיבר ופרסם מילון בשם "מלים ששה" המתרגם מילים, משפטים ושאלות נפוצות לשש שפות רשמיות (לשון הקודש, פרסית, רוסית, לאדינו, ערבית וטורקית) "לתועלת אחינו בית ישראל החפצים לעלות לעיר הקודש ירושלים… ללמוד הלשונות הנ"ל בלי כל עמל וטורח". שלמה עצמו עלה לארץ והתיישב בירושלים בשכונת הבוכרים. בנו, אבא פנחסוף, עלה גם הוא לארץ מסמרקנד והתיישב בירושלים בשכונת הבוכרים. בשנת 1926 הגיע מסמרקנד לבקרם בירושלים מרדכי פנחסוף, בנו של אבא ונכדו של שלמה. מרדכי, שכבר היה אב לילדים, תרם בביקורו את ספר התורה הזה לעילוי נשמת אימו, ישועה שנפטרה שנה קודם לכן בסמרקנד. כפי שניתן לראות בכתובת ההקדשה בתוך הספר, סביו בבא ג'אן סייע לתרומת ספר התורה ("הכל נעשה בהשתדלות ה' באבא גאן פינחסוף").
שלמה בבא ג'אן נפטר בשנת 1927, בנו אבא נפטר בשנת 1936, ושניהם קבורים בהר הזיתים.
ספר התורה הזה קטן יחסית לספרי התורה המקובלים בקהילה, מפני שהוא נכתב כדי לשמש חתני בר מצווה. המנהג בקהילה היה לכבד את חתן הבר מצווה להוביל את ספר התורה מההיכל לתיבה, לפני הקריאה. מכיוון שספרי התורה היו גדולים וכבדים (שכן מדובר בתיק עץ המכיל בתוכו את הקלף של ספר התורה, לעיתים מקושט עם רימוני כסף ועוד) הנערים היו צריכה עזרה בנשיאה. ספר התורה הזה נועד לאפשר להם לשאת אותו ללא עזרה.
ספר תורה זה נשמר בבית כנסת בירושלים, בשכונת הבוכרים. בשנת 1931 עלה גם מרדכי עם משפחתו לארץ, והתגורר בקרית שלום בתל אביב. בן דודו בנימין הקים בשכונה בית כנסת ומרדכי הביא את הספר התורה הזה שתרם בירושלים, וכן ספר נוסף שתרם לבית הכנסת בשכונה, שיהיו לידו. לימים, לאחר שבנו מלכיאל נפטר בשנת 1995 נכדו פיני פנחסי (המשאיל) לקח את הספר לבדיקה והתברר שהוא פסול ולא ניתן לתקנו. פיני בחר להשאיל את הספר לתצוגה במוזיאון.

מאפייני התיק:
המידע הקיים על תשמישי קדושה של יהודי בוכרה הוא חלקי מכיוון שעם התחזקות השלטון הקומוניסטי בסוף שנות ה20 וה30 היו מגבלות חמורות על החיים הדתיים. בתי כנסת רבים נסגרו ותשמישי הקדושה הוחרמו. בשנות ה90, לאחר נפילת ברה"מ החל באוזבקיסטן מבצע תיעוד. קהילות ששמרו על תשמישי קדושה בסתר וניסו לחדש את התפילות בבתי כנסת, נפתחו מחסני מוזיאונים שבהם נשמרו חלק מהחפצים המוחרמים.
בבוכרה, כנהוג במרבית קהילות ארצות האיסלם, נשמרו ספרי התורה בתיקים מעץ בצורת גליל או מנסרה. חלקם בעלי גג שטוח וחלקם בעלי כתר בצלי, בעקבות המסורת העיראקית שנפוצה. הרימונים הוצבו על מוטות הבולטים מתוך התיק. בתיק הזה לא נשמרו הרימונים ומוטות אלו חשופים.
תיקי התורה בבוכרה צופו בבדים צבעוניים ועשירים.

כאשר הספר פתוח מופיעה כתובת ההקדשה הנמצאת בחלקו הפנימי של הכתר:

(פסוק מעטר) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב
זה הס"ת
עם התיק
המפואר שהקדיש
הבחור כמ"ר מרדכי בן
כבוד מר אבא פינחסוף הי"ו
לעי"ן [לעילוי נשמת] אמו הצדקת ישועה בת
מלכה נע"ג [נשמתה עדן גן] ולזכר עולם תהיה לה
ולנשמתה ש נלב"ע [נלקחה לבית עולמה] ג אלול התרפ"ה והרשות

(פסוק מעטר) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל
ביד הנזכר
להוציא הס"ת
הזאת בכל מקום
שירצה בין בירושלם
ובין בחוצה לארץ: הכל
נעשה בהשתדלות ה' באבא
גאן פינחסוף הי"ו ומו' יהושע אברהמוף
הי"ו נו"נ [??] באלול התפר"ו פעה"ק ירושלם תובב"א