תיק לטלית פאס, מרוקו, 1946
קטיפת משי, כותנה מודפסת, חוטי כסף, יוטה, קרטון, חוטי כותנה ומשי | מתנת ליובה בן-נון לזכר בעלה, חיים בן-נון )זאזון(
חייב לדעת
סיפורו של חיים בן-נון לבית משפחת בן זאזון
(1938 – 2021)
חיים נולד במרוקו בשנת 1938 לצדוק ורבקה בן זאזון.
אביו, צדוק, נולד בפרנקפורט שבגרמניה בשנת 1881 ונפטר ב – 1961.
מקצועו של צדוק היה רב חובל. צדוק היה נשוי שלוש פעמים. שתי הנשים הראשונות שהיו לו נפטרו ומכל אחת מהן היו לו שני ילדים. רבקה הייתה אשתו השלישית. היא נולדה בפז שבמרוקו. לצדוק ורבקה נולדו 5 ילדים: 3 בנות ו – 2 בנים, כאשר חיים ביניהם. אחיו של חיים נפטר ואחיותיו, שיבדלו לחיים ארוכים, חיות בארץ.
צדוק בן זאזון רבקה בן זאזון
חיים סיפר שכשהוא היה קטן הוא רצה מאוד ללמוד תורה עם הילדים הגדולים אבל לא נתנו לו כי הוא היה קטן מדי. הוא נהג להיצמד לקירות בית המדרש בלי שאף אחד רואה ולהקשיב לשיעורים. יום אחד כשהיה בן 8, אמא שלו, רבקה, באה לרב של בית הכנסת ואמרה לו שהילד שלה מוכן לעשות בר מצווה. הרב לא האמין. הוא אמר שחיים צעיר מדי ולא מוכן עדיין ובר מצווה עושים רק כשהילד מגיע לגיל 13. אמא שלו התעקשה ואמרה לרב לבוא לבחון את הילד. כשהרב בחן את הילד הוא נדהם מהידע שלו ומיד הסכים לעשות לילד הפלא בר מצווה.
רבקה תפרה לבנה חיים תיק לטלית ותפילין (זהו התיק המדובר) ורקמה ביד את השם שלו – חיים זזון עם "היו" שמסמל את השם של אלוהים. היא גם רקמה צורות של ציפורים ודוגמאות של פרחים בחוטים בצבע כסף וזהב. בנוסף רקמה מאחורי התיק את המילה "צין" שהיא ציון ואת השנה 1946.
מידע נוסף
כשחיים עלה עם המשפחה שלו לארץ ממרוקו, הוא גם הביא את התיק לטלית ולתפילין שלו אתו.
מאז שהיה ילד, חיים לא נפרד מהתיק הזה. הוא נהג להניח תפילין ולהתפלל בכל בוקר והשתמש בתיק לשים בו את הטלית והתפילין שלו.
עם העלייה לארץ שינה חיים את שם משפחתו מבן זאזון לבן-נון בהתאם לפקודתו של דוד בן גוריון באותה תקופה.
חיים לחם במלחמות ישראל והקדיש את חייו בפעילויות למען ביטחון המדינה. הוא נהג לומר תמיד שאין לקחת מהמדינה, יש רק לתת.
התנ"ך היה בעיניו ספר הספרים של העם היהודי, מקור להשראה, גאווה וחזון. הוא עודד את ילדיו ונכדיו האהובים "לקרוא כל יום לפחות דף אחד בתנ"ך".
ציטוט מכתביו של חיים:
"לקורא בתנ"ך צפויה חוויה עשירה ומרשימה. זהו ספר עז ביטוי ביותר, שיש בו אומנות הסיפור. נשגבות ההבעה העולה מתוכו, הופכים את הספר לקודש הקודשים. לשונו ייחודית ובלתי ניתנת לחיקוי.
הקריאה בו היא מסע מענג אל הווי העולם היהודי בפרט והעולם בכלל. מיקרוסקופ ענק, מגדלור ששטף את תרבות האנושות כולה."
בשנת 1985 הקים יחד עם אשתו ליובה, שהיא פרופסור לרפואה, את הפורום לרפואה במקרא. מטרתם הייתה לבחון בתנ"ך תחלואות של אבותינו הקדומים והמלכים, ולחקור את הרפואה במקרא במבט אל הרפואה בת זמננו. המחקרים התבססו על פסוקי המקרא ככתבם וכלשונם ללא כל פרשנות הלכתית. שניהם חקרו ביחד את הרפואה בתנ"ך ופרסמו מאות ספרים ומחקרים בעולם.
על הרעיונות ששאבו מהתנ"ך כתב חיים:
"לרעיונות הגדולים אין בעצם שום ברירה. הם נראים כאילו פרצו מן האדמה ומפתיעים, אבל למעשה הם נמצאים שם כל הזמן, הם מחכים לאדם המתאים ברגע הנכון."
הרוח והחוכמה של חיים מלווה את אשתו ליובה גם אחרי מותו, והיא ממשיכה במחקרים בתנ"ך.