תחריט המתאר את עלילת הדם בעיר טרנטו, איטליה

תרגום הדף לעברית
שמעון, הילד המבורך מטרנטו, נרצח על ידי היהודים ביום ה-21 של מרץ 1475, במשהלך השבוע של של המרטירים הקדושים והפך למרטיר עבור ישו. כאשר היהודים הגרים בעיר זו עמדו לחגוג את הפסח לפנ מנהגיהם, אולם חסר להם דם נוצרי על מנת להכין את המצות, הם לקחו ילד זה, שאותו גנבו, לביתו של של שמואל היהודי, באופן זה: ביום השלישי שלפני הפסח, שבעת תםילת הערב, ישב ילד זה, ללא הוריו, לפני דלת ביתו של אביו. טוביה, הבוגד היהודי, פנה אל הילד, שהיה רק בן 30 חודשים. הוא דיבר עם הילד בחביבות ובמהרה נשא אותו לביתו של שמואל. לאחר שהערב ירד שמואל, טוביה, חיים ("ויטל"), משה, ישראל ומאיר, לפני בית הכנסת היו נרגשים לגבי שפיכת הדם הנוצרי. כעת הם הפשיטו את הילד ושמו בד על צווארו כדי שאם יבכה לא ישמע בכיו. והם פרשו את זרועותיו. בהתחלה הם כרתו את אברי המין שלו ולאחר מכן חתכו חתיכה מלחיו הימנית. הם דקרו דקרו אותו בכל גופו עם סיכות חדות ומחודדות בשעה שאחד החזיק את ידיו ואחר את רגליו. ועכשיו לאחר שאספו את דמו התחילו לשיר מזמורי שבח ותהילה ולדבר אל הילד במילים מתוקות ובמילים מאיימות: הבט, אתה ישו אשר נתלה – כפי שאבותינו עשו לך פעם אחת כך כל הנוצרים- בשמים ובארץ ובים יושחתו. באותו רגע המרטיר הקטן והתמים מת. היהודים מיהרי לסעודת הערב שלהם ואכלו את המצות שאותם עשו עם הדם, כדי לבוז לישו מושיענו. הם זרקו את הגופה לנהר הזורם ליד בתיהם וחגגו את חג הפסח שלהם בשמחה. ההורים הלחוצים חיפשו אחר ילדים ולאחר שלושה ימים הם מצאוהו בנהר. כאשר הדבר נודע לג'ון סאלה (ראש העיר של טרנטו), אזרח אציח מבריקסן (איטליה), מומחה בחוק האימפריאלי ובאותה שעה המושל העליון, הוא הורה שהיהודים יתפסו ויעונו, והם הודו כיצד ביצעו את המעשה. אז הם הושמדו באמצעות עונש ראוי. וכאשר הגופה נקברה בהוראתו של הבישופ המקומי ג'ון הינדרבך, מיד החלה לחולל ניסים והאנשים נהרו לקברו של הילד הקדוש מכל המחוזות הנוצריים. כך שגשגה העירוגדלה במידה רבה. אזרחי העיר הקימו כנסיה נאה על שמו של הילד.
פשע דומה בוצע על ידי יהודים בכפר מוטה (Mota), אשר בפורלי (Forli), חמש שנים לאחר מכן, שם רצחו ילד. שלושה מעושי הנבלה הובאו לונציה כאסירים ולאחר עינויים אכזריים נשרפו.
(לאחר מכן המשך הפירוט על עניינים אחרים כפלישת הטורקים)
עלילת הדם-
זוהי עלילת הדם הראשונה באיטליה. במחצית השניה של המאה ה-15 התגוררו בטרנטו, עיר קטנה בצפון איטליה, התגוררו שלושה בתי אב יהודים: שמואל מנירנברג, מרדכי מווירונה וטוביה ממאלדנבורג; סה"כ מנתה הקהילה כשלושים נפש. שמואל ומרדכי הוזמנו על ידי מועצת העיר לגור בה כדי לסייע לאוכלוסייה המקומית הזקוקה לאשראי זול ונוח. טוביה עסק ברפואה. יחסי היהודים ושכניהם היו טובים ומבוססים על כבוד והערכה הדדית עד להופעתו של הנזיר הפרנציסקני בירנארדינוס מפילטרי (Bernardinus of Feltre) שהטיף בשנאה כנגד יהודי העיר, למרות חוסר הנחת של תושבי העיר. בדרשותיו לקראת חג הפסחא הוא טען שלקראת חג הפסח יתגלה היחס האמיתי של היהודים כלפי הנוצרים.
ב23 במרץ 1475 נעלם הילד סימון, ובעצת הבישופ של העיר וראש העיר נערך חיפוש אצל היהודים אולם לא עלה כלום בחיפוש. שלושה ימים לאחר מכן מצאו היהודים את גופת הילד בנהר ליד ביתו של שמואל והלכו לדווח לראש העיר שמיד לקח את הגופה ואסר את היהודים באשמת רצח. לאחר עינויים קשים וממושכים לאורך חודשים, חלק מן היהודים הודו ורבים הוצאו להורג. העלילה נפוצה והבישופ המקומי ביקש מהאפיפיור להכריז על הילד קדוש אולם האפיפיור, שחשש לשמה של הכנסיה, נרעש מהאכזריות ושלח לטרנטו שליח שיבדוק את הפרוטוקולים של המשפט ולחקור את העדים. חוות דעתו שנמסרה בראשית 1476 קבעה שמדובר בעלילה כנגד היהודים וכי הם היו חפים מפשע. הוא אף נקב בשמו של האשם שביצע את הרצח, על מנת העליל על היהודים, ותבע את העמדתו לדין. האפיפיור אישר את חוות הדעת הזו ב1478 אבל עלית הדם כבר נתקבע כאמת גמורה. הבישופ ואנשיו הודיעו כי אפיפיור שוחד על ידי היהודים. כמאה שנה לאחר מכן הכירה הכנסיה בסימון כקדוש והפולחן סביבו שגשג. רק בשנת 1965 ביטל האפיפיור פאולוס השישי את מעמדו של סימון כקדוש ואת הפולחן סביבו.
(ב2007 ספרו של פרופ' אריאל טואף טען שאולי היה צדק בטענות בטרנט וחולל סערה, לעיונכם אם זה נראה לכם רלוונטי)

-מידע על כרוניקת נירנברג:
כרוניקת נירנברג, נדפסה ב1492 בלטינית ומיד תורגמה לגרמנית. מעין חיבור אנציקלופדי העולם בתולדות העולם (הנוצרי) מאז בריאתו ועד 1490, לצד תיאורי ערים מאירופה, המזרח התיכון וביזנטיון. חוברה על ידי הרופא וההומניסט הרטן שדל. אחת האינקונבולות החשובות והמאויירות ביותר. חיתוכי העץ נוצרו על ידי מיכאל וולגמוט, האמן בעל בית המלאכה לחתיוכי עץ בנירנברג (אצלו המתחה בהמשך אלברכט דירר).
נקודות להארה בהתבוננות באיור–
תצוגה נאה של האופן שבני התקופה דמיינו את עלילת הדם (נדפס 20 שנה לאחר ההתרחשויות).
היהודים מופיעים בשמותם, גם הגברים וגם האישה. לבושים ומסומנים כיהודים (כובע היהודים). לא נראים דמוניים אלא כשכן מהבית ליד (נקודת ממשק לסינגוגה ואקלסיה)
מקומות החיתוך.