שקית סוכריות לבר מצווה
אורגנזה, פולימר
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
נוהג זה רָווח בעבר בעיקר בארצות המזרח. למשל, בבוכארה שרו לכבוד הנער וזרקו סוכריות בפעם הראשונה שבה הניח תפילין, בעת עלייתו לקרוא בתורה. באיראן זרקו עליו מעזרת הנשים סוכריות משקדים, סוכר ומי ורדים כשעלה לתורה. בכורדיסטן נשא הנער בר-המצווה את ספר התורה מההיכל לתיבה בשבת שלאחר הנחת התפילין, ובעת הליכתו לתיבה ובעלייתו לתורה זרקו עליו הנשים סוכריות ודברי מתיקה. במחצית השנייה של המאה ה-20 פשט הנוהג לזרוק סוכריות על נער בר-מצווה בבתי כנסת רבים ובעדות רבות, והיום הוא מצוי מאוד כדבר מובן מאליו. סיבות לנוהג זה הן לתת תמורה מתוקה על כך שהנער למד את דרשות הבר מצווה וללמד את נער הבר מצווה כי הוא יכול ללמוד תורה רק לשם שמחה, כי את הסוכריות שזורקים עליו אוספים הילדים הקטנים מסביבו ולא הוא בעצמו. לא כולם מסכימים עם מנהג זה וקיימות הסתייגויות רבות מפאת כבוד בית הכנסת, הרעש שהילדים עושים בזמן ריצתם ומסיחים את הדעת והתחרותיות והכוחניות שבה תופסים חלק מהילדים את הסוכריות וילדים אחרים נשארים ללא כלום.
