קערת השבעה

במאה השלישית לספירה, היה מצב מלחמה המשכי בממלכה הסאסאנית וגברים רבים נעדרו מהבית. עקב כך תפסו הנשים הנשארות את תפקידי הגברים, ניהלו כלכלית, למדו ותפסו תפקידי דת.תפקידים אלו הגבירו את אחוז הנשים שיודעות קרוא וכתוב ואף שופר מצבן החוקתי של הנשים.
באותה תקופה נכתב התלמוד הבבלי. בו יש עדויות לכך שנשים הן מומחיות למאגיה. יש סברה כי הרבנים ניסו ליצור מונופול על מאגיה, פריטי המאגיה נמכרו בשוק, על ידי גברים ונשים. הרבנים פעלו לפסול מוצרים מאגיים עם אוריינטציה אוריינית (כתיבה וקריאה) למרות ששני המגדרים עסקו באותו סוג מאגיה, זה של הגברים הוגדר כלגיטימי כי כוחו נבע מהתורה ומשמותיו של האל, וזה של הנשים נפסל מכיוון שחיבר גם אלמנטים מסופוטמיים.

בעולם היהודי נהוג בשעת קושי להתמיד בתפילות ולקיים מצוות ומעשים טובים בעיני האל. אולם הקערות מלמדות כי בשעת מצוקה, פנו היהודים, בדומה לשכניהם עובדי האלילים הבבליים אל הקמעות המגינים מפני השדים. הקערות מיועדות להגן על אדם אחד ע"פ שמו, ניתן ללמוד מהקערות שיהודי בבל אמצו את השמות הבבליים ארוך,אנוש, בכור ועוד. בנוסחה המאגית מופיעים שמות רבים, שמותיהם של רוכשי הקערה והכינויים שבהם הם השתמשו, שמות השדים המטרידים אותם (שידין, דיוין, פגיעין, סטנין, אישתר, לילית), שמות של מהויות מסייעות ומלאכים, חלקם פופולריים (גבריאל, מיכאל, רפאל, נוריאל ומטטרון), שמות של דמויות תנ״כיות (משה, שלמה המלך, אליהו הנביא, אסתר) ושמות של רבנים בעלי הילה מאגית (חנינה בן דוסא ויהושע בן פרחיה). אולם על הקערות כמעט ולא ניתן למצוא את שם המכשף, איש המאגיה שכתב את הלחש. למרות שחושבים שרוב הכותבים היו רבנים גברים עד כה נמצאו הוכחות על מספר קטן של קערות כי הכותבות היו דווקא נשים.
ישנם מספר שדים שניתן לזהות בשמותיהם, הראשונה היא לילית המוזכרת גם בתלמוד.היא שילוב של שתי שדות שומריות. למשתו,החונקת נשים ותינוקות בעת הלידה וארדת-לילי שדה המפתה ורוצחת גברים צעירים. השדים הגבריים הם סמאל או אשמדאי הידוע כמלאך המוות. הם מאופיינים בקרניים ובכתר מלכותי. לבושם זהה ללבוש המלכים הפרסיים של אותה תקופה. את הקרניים,הזנב ורגלי החיות ניתן לראות בתיאור השדים המודרניים היום.

בימינו, העניין הציבורי ב"בעלי שם", "צדיקים", "מקובלים", "בּאבּות", "קדושים" והדומים להם גדל בשנים אחרונות ונהפך, לא רק בישראל, לתופעה רווחת ונדרשת. אישים אלה מציעים "ברכות" (ולעתים גם "קללות"), וכן הגנה משדים ורוחות רעות, עין הרע, מחלות ושאר פגעים. קהל היעד עשוי להיות פשוטי עם, אך גם מנהיגים פוליטיים ובעלי שררה. מי שפונים לעזרת אנשים אלה בטוחים שיש בכוחם של אלה לעשות את מה שמתבקש מהם ולהציע פתרון בכל דרך אפשרית.