קמע לשמירה על תינוקת

חייב לדעת

הקמע משתייך לז'אנר הקמיעות לשמירה על יולדות וילודים, הסיטואציה האנושית הכי מסוכנת ומלאת חרדות, חרדה חוצת תרבויות וזמנים.
קמיעות מודפסים שימשו כמו קמיעות בכתב יד. ידועים לנו דוגמאות משלהי המאה ה17 ואילך. הדוגמאות הראשונות הידועות נדפסו באירופה אולם בהמשך נדפסו קמיעות גם צפון אפריקה, במזרח התיכון ובצפון אמריקה.
קמיע זה נדפס בארה"ב (יתכן שבניו יורק), כפי שניתן לראות משילוב הברכות ביידיש ובאנגלית, ומבוסס ככל הנראה על קמיעות דומים שנדפסו בליטא. קמיעות מודפסים שמקורם בארה"ב הם נדירים יחסית. החלו להדפיס אותם בשנים הראשונות של ההגירה ממזרח אירופה, משנת 1880.

זהו קמע פשוט, המיועד לשמירה על תינוקת והוא כולל נוסחאות מאגיות בסיסיות הנפוצות בקמיעות מסוג זה מרחבי העולם היהודי:
• פרק תהילים קכא שעוסק בשמירה
• המילים "שדי קרע שטן": שדי הוא שם האל, המופיע על מזוזות וידוע כמועיל לשמירה. פניה לאל להכניס את כוחות הרע המאיימים על היולדת והילוד.
• שמות שלושת המלאכים, סנוי סנסנוי (כאן בשגיאת כתיב) וסמנגלף, המגנים על התינוקות מפני לילית (ראו בהמשך).
• הפסוק מכשפה לא תחיה (שמות כב יז) בששת חילופי סדר המילים האפשריים – פרקטיקה ידועה בנוסחי קמיעות ושמירות.
• ההשבעה "לילית וכת דיליה חוץ" המגרשת את לילית וכל חבורתה.
• שמותם של אדם וחוה והאבות והאמהות, המוזמנים לשמור על הילוד. אדם וחוה נזכרים בקמיעות לשמירה על יולדות מכיוון הסכנה והצער בלידה מקורם בחטא האדם הראשון ובקללת האישה "בעצב תלדי בנים".
• תפילת "מימני מיכאל", מתוך תפילת קריאת שמע על המיטה הנאמרת לפני השינה, לפיה סובבים את האדם ארבעה מלאכים, השומרים עליו, ומעליו שכינת האל.
בנוסף לטקסטים המאגים המיועדים לשמירה, מופיעות בקמיע זה ברכות באנגלית וביידיש, חלקן זהות בשתי השפות (נחת ושמחה להורים) וחלק שונות. השילוב בין האנגלית והיידיש, וכן ההתייחסות לתינוקת כ"בייבי" גם ביידיש מעידים על התקופה שבה נדפס הקמיע וקהל היעד הרלוונטי שלו- יהודים מסורתיים המאמינים בקמיעות אבל גם כאלו שכבר מעורבים בתרבות ובשפה האמריקאית. כך לדוגמה, ביידיש מברכים את התינוקת בחיים של מזל ואילו באנגלית בחיים של שמחה, או ביידיש מברכים שתהיה מקור גאווה ליהדות ולאנושות ובאנגלית – שדרכה תסגה בשושנים.
לילית:
אחת השדות בעולם הקדום היא ליליתו, אשתו של השד לילו. במערכת השדים המסופוטמית היו כמה שדות שאיימו על בני האדם, אולם במאגיה היהודית התאספו כל הדמויות השדיות לדמותה של לילית. לפי מדרש אלפא ביתא דבן סירא (נכתב המאה העשירית לספירה) לילית היתה אשתו הראשונה של אדם, ששילח אותה מעליו ולכן נשבעה לנקום בכל ילדיה של חוה אשתו השניה. עם זאת, היא נשבעה לשלושת המלאכים סנוי, סנסנוי, וסמנגלף שאם תראה את שמותם בחדר הלידה לא תפגע ביולדת ובולד. במדרש זה עוצבה דמותה של לילית כאישה משוחררת השווה במעמדה לאדם, שהפכה לבת זוגו של הס"מ (השטן). היא מתוארת גם כשדה המפתה גברים בלילה ומיוחסים לה מקרים של מוות בלידה או מוות בעריסה, כאשר תינוקים לפני ברית מילה נחשבים כפגיעים במיוחד. על פי מסורות שונות היו הקמיעות כנגד לילית נתלים בחדר היולדת והילוד גם לאחר הלידה במשך 40 יום.

נקודות ממשק:
– קמיעות להגנה על היולדת מפני לילית, מרחבי העולם ב"אמונות" ובויטרינת הקמיעות, קומה 2 עת עתיקה