קמיע עפצה

חייב לדעת

העפצה הוא קמיע תליון המשמש בקרב קהילת יוצאי עיראק לשמירה והגנה על היולדת ועל התינוק.ת החדש.ה. עונדים אותו על הבגד או תולים על מיטת התינוק.
המרכיב המרכזי בעפצה, שגם נתן לו את שמו, הוא עפצים מעץ אלון. עפץ היא מעין גידול הנוצר כתגובה של צמח לפעילות של טפיל בסביבתו. ברוב המקרים מדובר בחדירת זחלים לצמח או הטלת ביצים המלווה בחדרת אנזימים לענף הגורמים ליצירת גידול מסביב לביצים והזחלים, המגן עליהם ומאפשר להם להתפתח במקום מוגן. הצמיחה של העפץ מלווה בהזרמה של מים וחומרי מזון לאיזור וכך הוא משמש כמקור מזון ובית גידול לאותם חרקים. בעץ האלון העפצים הכדוריים נוצרים על ידי זן מסויים של כנימות. לעיתים הם גדלים כזוג כדורים המחוברים זה לזה, ואלו משמשים לקמיע העפצה שכן בשל צורתם, הנראית כמו פירות ומזכירה אשכים או שדיים, הם נחשבים כסמל לפריון. בקמיע העפצה העפצים עטופים בשבכה של רצועות זהב, ממנה משתלשלת חמסה עם אבן טורקיז.
על פי המסורת הסבתא היתה עונדת את העפצה על האם ועל התינוק החדש בלילה השישי מאז הלידה, במסגרת חגיגה שהיתה נעשית בביתה של היולדת. בלידה של בת נקרא הלילה "לילת א-סיתי" (הלילה השישי). המשפחה היתה מתכנסת למעין מסיבה, בה היו שרים ומחלקים ממתקים לילדים והסבתא היתה עונדת את הקמיע לתינוקת.
בלידה של בן נקרא הלילה "ליל עקד אל-יאס" (ליל קשירת ההדס) והוא הלילה שלפני ברית המילה. כמו בקהילות יהודיות רבות, גם בקרב יהודי עיראק בלילה זה יש להגן במיוחד על התינוק ומתכנסים סביבו לתפילה וטקסים שונים. בערבית יהודית עיראקית אל-יאס פירושו "ההדס" ואילו אליאס בערבית הוא שמו של אליהו הנביא. אליהו הנביא מכונה מלאך הברית בעקבות המדרש פרקי דרבי אליעזר, לפיו אליהו כעס על כך שבני ישראל עזבו את הברית ("כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ", מלכים א יט, א) ולכן ציווה עליו אלוהים לבקר בכל ברית ולראות בעיניו את ברית המילה. "בליל עקד אליאס" היו מביאים לבית היולדת את הכסא של אליהו הנביא מכוסה בכיסוי בד ומקשטים אותו, בין היתר בענפי הדס שמסמלים ברכה והצלחה ויש בכוחם לסלק את כוחות הרע. על הכסא היו מניחים ספרי קדוש כחומש וספר הזוהר. האורחים היו שרים ומנגנים, אוכלים ושמחים, ועל היולדת והתינוק תולים את העפצה.