קמיע להגנה על נשים הרות וילדים, מעוטר בדמות "הרוכב הקדוש" המניף רומח לעבר דמות נשית

חייב לדעת

המופע המוקדם ביותר של דמות הרוכב כסמל מגן הוא על קבוצת גמות (GEMS) מן התקופה הרומית (מאה 1 לפנה"ס- ראשית המאה 4 לספירה). הרוכב בהן זוהה כשלמה המלך כיון שבשולי הגמות הופיעה בדרך כלל הכתובת היוונית "שלמה" ובצדה השני של הגמה הכתובת "חותם האל".
ככל הנראה, מקורו של מוטיב הרוכב הקדוש ביהודים הלניסטיים שהכירו אותו והעבירו אותו אל תרבויות שכנות. הרוכב סימל בתחילה את שלמה המכניע את לילית. במקורות מתקופת בית שני שלמה מופיע כבעל כוחות מאגיים. בתלמוד הבבלי (גיטין סח ע"א) מופיעה אגדה לפיה נעזר שלמה בשדים לצורך בניית המקדש. ב"קדמוניות היהודים", ח', 45 , תיאר יוסף בן מתתיהו את שלמה כמאגיקון שעסק בריפוי וגירוש שדים באמצעות השבעות. ישנן מסורות על שימוש בשמו של שלמה גם במקורות נוצריים מוקדמים. מסורות כגון אלה עמדו ברקע השימוש בדומות של שלמה.
מבחינה איקונוגרפית, דמותו של שלמה עוצבה בהתאם לאופן שבו תוארו שליטים הלניסטיים ורומיים, רוכב מכניע, המסמל ניצחון ועוצמה. במהלך השנים, הפכה דמות הרוכב לסמל אפוטרופאי בפני עצמו, וזהות הגיבור והשדה הכנועה השתנו בהתאם לאמונות השונות. בתקופה הביזנטית, אימצה הנצרות את סמל הרוכב, והוא זוהה כסיסיניוס הקדוש, המביס את השדה גילו ובהמשך כדימיטריוס וכגרגוריוס הקדוש.
כנוביס – סמל גנוסטי שמקורו במצרים המופיע כמוטיב מגונן על קמיעות ואבני חן. הדמות מורכבת מנחש, בעל ראש אריה המוקף במעין כתר או הילה בעלת שבע או 12 קרני אור. מסמל בריאות, הארה. האמונה הגנוסטית, שהתפתחה במאה הראשנה לספירה, דגלה בהבחנה וחלוקה בין טוב לרע הן בעולם הגשמי והן בעולם העליון. גם האלוהות מחולקת לאל הטוב, העליון, הטרנסנדנטי והמושלם ומולו הדמיורגוס, הצד הרע של האלוהות, הנחות מהאל העליון. הוא בורא העולם החומרי, המזוהה עם אלוהי היהודים וגם עם סמאל (השטן). כנוביס מזוהה עם הדמיורגוס, המזוהה גם עם אברקסס .
האל הטוב מבטא את עולם האידיאות, עולם הרוח (דמות המופיעה גם בכתביו של אפלטון כמתווכת במעשה הבריאה) ואילו האל הרע הוא ביטויו של עולם החומר, הגוף, הבשר: הגשמיות.
מרכיב הנחש מסמל את הארציות והדחפים הארציים אך גם את ההתחדשות ושינוי. האריה עטור הקרניים מסמל כוחות האור והגנה. שבע הקרניים- שבעת כוכבים, שבע הצבעים בספקטרום האור, שבעת ההגאים בשפה היוונית.
כנוביס מופיע על קמעות רבים ומיוחסות לו תכונות של סגולה לפריון והגנה בהריון ולידה, רפואה לכאבי בטן וכן חיזוק רוחני.
הקמיע נמצא בבית שערים, ישוב יהודי מרכזי וחשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. עיקר פריחתו במאות 2-4 לספירה.