קמיע אילן ספירות ונרתיק לקמיע

חייב לדעת

אילן ספירות הוא דיאגרמה של מבנה האלוהות לפי תורת הקבלה.
תורת הקבלה התפתחה במאות ה- 12-13 ואימצה את הגישה האפלטונית-אריסטוטלית לפיה האל הוא אינסופי ובלתי מושג. על מנת לברוא את העולם ולפעול במציאות אותו אל אינסופי צמצמם את עצמו ופעל באמצעות הספירות שהן כינוי לכוחות או המידות שדרכן הוא פועל במציאות. הספירות הן כמו הצינורות והכלים שבאמצעותם האל האינסופי פועל במציאות, באופן של צמצום של האינסוף לתוך מידות קונקרטיות. ישנן 10 ספירות- כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. את מערכות היחסים ביניהם- השפעה, נביעה, היררכיה ביניהן ועוד- ניתן לבטא בצורת דיאגרמה המכונה אילן ספירות. דיאגרמת האילן איפשרה כבר בימי הביניים לפילוסופים ומדענים להציג מערכות יחסים מופשטות בין גורמים שונים, כמו דיאגרמות אסטרונומיות או עץ משפחה. כמו חוקרי הטבע באותה תקופה המקובלים ראו בעצמם חוקרים של עולם הנסתר. אילנות המציגים בצורה גרפית את מערכת היחסים וההיררכיות בן הספירות מופיעים החל מן המאה ה14.
האר"י (רבי יצחק לוריא, 1572-1534) פיתח שיטה קבלית על פיה מכונה דמות האל האינסופי "אדם קדמון", ישות קוסמית בצורת אדם, שבצלמו ובדמותו נברא האדם, ובאופן שבו הוא מתפרט למספר השתלשלויות דרכם אורו האינסופי מצטמצם עד ליצירת הבריאה עצמה, המובחנת מהאלוהות. לפי שיטתו "אדם קדמון" מורכב מדמותו העליונה של הקב״ה מכונה ״אין סוף״ שממנו משתלשלים ארבעה ״עולמות״, אחד מתחת לשני – אצילות, בריאה יצירה ועשיה. כל אחד מעולמות אלו נחלק בתוכו לחמישה ״פרצופים״ בהם הולך האור האינסופי ומצטמצם עד לבריאה. בין הפרצופים האלו אפשר להזכיר את ״אריך אנפין״ (ארוך הפנים) ו״זעיר אנפין״ (קטן/קצר הפנים). הדיאגרמה של השתלשלות הפנים הללו מכונה "אילן לוריאני" (ע"ש האר"י), והיא דימוי ויזואלי של האלוהות במצב המתוקן שלה. לצד ההמחשה הגרפית מופיעים על האילן טקסטים המבארים את חלקיו.
האילן הלוריאני הראשון נוצר על ידי ר׳ יעקב צמח בשנות ה-40 של המאה ה-17 ואחריו נוצרו גרסאות נוספות של אילנות. האילנות נוצרו לשם המחשה ויזואלית שתאפשר הבנה טובה של מבנה האלוהות. האילנות הלוריאנים נוצרו על ידי מקובלים ועבור מקובלים, ולא נועדו לקהל הרחב. מטרתם היתה לימוד והבנה של האלוהות, לצד התבוננות מיסטית-מדיטטיבית ופעולה רוחנית באמצעות התבוננות זו. האילנות נכתבו בדיו על גבי יריעות קלף גדולות וארוכות המחוברות זו לזו, לעיתים באורך של מספר מטרים. בשונה מכתיבה של ספרי תורה, בהן היריעות נתפרות זו לצד זו, האילנות נכתבים באופן אנכי, מלמעלה למטה ויריעות נתפרות אחת מעל לשניה, כך שייצגו את מיפוי האלוהות מההשלשלות העליונה אל התחתונה. ההמחשה של האלוהות באמצעות פנים עלולה להיות בעייתית לא רק בעצם הדימוי המאניש של אלוהים אלא גם בהמחשה הגרפית באילן, לנוכח האיסור לעשות יצוג גרפי של אלוהים. בשיח הפנימי של עולם המקובלים ברור שעל אף שהאילן מהווה יצוג ויזואלי של האלוהות מדובר רק בדימוי ולא בהאנשה פיזית.
אילנות המשמשים כקמיעות נוצרו בתקופה מאוחרת והן תוצר לוואי של יצירת האילנות והעיסוק בהן. נראה שאילנות כקמיעות נוצרו בעיקר בצפון אפריקה ובירושלים בשלהי המאה ה19 וראשית המאה ה20. היעוד שלהן אינו עיון או התבוננות אלא שמירה מפני כוחות הרע. האילן מבטא את האלוהות במצב המתוקן שלה, שכקמיע משמשת כחפץ המגן הרע. כקמיע האילן מגולגל ואינו נפתח. הוא נשמר בתוך נרתיק כסף הנענד על האדם. אילנות קמיע עובדו מתוך "אילן גדול", וככל הנראה נעתקו אחד מהשני ולא מהמקור המלא. הם כוללים בעיקר את הייצוג הגרפי של האלוהות ונשמטו מהם הטקסטים המבארים המופיעים באילנות המקוריים. השינוי ביעוד של האילן, מחפץ המיועד להתבוננות לחפץ המשמש לשמירה והגנה, מזכיר את השימוש ב"שיוויתי" בקמיעות. לוח השיוותי- עם הפסוק "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" והמנורה- משמש להתבוננות ודבקות רוחנית באל. כיוון שבמי שדבק באל לא יכולים לפגוע כוחות הרע, הפך ה"שיוויתי" לסגולה לשמירה ולהגנה מפני כוחות הרע, גם מבלי העבודה הרוחנית המייצרת את עצם הדבקות באל.

בתחתית האילן מופיעה הכתובת:
זה האילן הקדוש מסוגל לכל דבר שבקדושה, לנשיאת חן ולהצלחה ולשמירה בין בבית ובין בשדה ולמקשה לילד ולמזיקין ולעין הרע ולכל דבר רע וגם בזמן המגפה ב"מ [בר מינן?] וצריך לעשותו בתיק כסף מזוקק ויתלה עליו וב' יצילנו מכל דבר רע אנסו.
האילן שבתצוגה, מוצג לצד נרתיק הכסף שבו נשמר ואיתו נענד. קמע זה היה שייך לאברהם פימיינטה, סבא רבה של אלברטו פימיינטה, שמשמו נתרם הקמיע על ידי בן דודו. אברהם פימיינטה היה חי בטנג'יר שבמרוקו, והקמיע מיוחס לסביבות 1880.