קמיעות המזכירים את שבתי צבי כפי שנדפסו בספר "שפת אמת ולשון זהורית"

חייב לדעת

רבי יעקב עמדין היה ממובילי מסע ההתנגדות לשבתאות, ולחם בתקיפות בכל מה שראה בו סטייה שבתאית. מחלוקת קשה על רקע זה פרצה בינו לבין רבי יהונתן אייבשיץ, שעסק בקבלה והיה ידוע כעושה נפלאות וככותב קמעות. כשבאו לידו כמה מהקמעות של רבי יהונתן אייבשיץ, הוא פענח את הכתוב בהם וטען שיש בהם רמזים לאמונה בשבתאי צבי. הרב עמדין יצא בהאשמות גלויות נגד רבי יהונתן אייבשיץ, וגרם לפולמוס חריף וממושך בין תומכיו לבין תומכי הרב אייבשיץ. במהלך המאבק נאלץ רבי יעקב לעזוב את אלטונה לאמסטרדם, ורק לאחר התערבות ישירה של הדוכס פרידריך השביעי הורשה לחזור לאלטונה.

בסופו של פולמוס זה, שעורר ויכוחים קשים בין רבני גרמניה, פולין, צרפת, הולנד וארצות אירופה אחרות, והדיו נשמעים גם היום, ישנו קונצנזוס בקרב היהדות האורתודוקסית כי רבי יהונתן אייבשיץ לא היה שבתאי. לעומת זאת, על פי מחקריו של גרשם שלום, רבי יעקב צדק בחשדותיו. הרב ראובן מרגליות כתב שחלק מטענותיו של שלום נובעות מאי הכרת כתבים קבליים הקשורים בספרו האפולוגטי של אייבשיץ, ואילו משה אריה פרלמוטר בספרו "חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין" טוען שלשלום הייתה מגמה להציג את הרב אייבשיץ, ראשוני החסידות ורבנים נוספים אף מתלמידי הגר"א כשבתאים, כחלק מתפישתו את השבתאות עצמה כגישה יהודית לגיטימית – במופרד מהתנהגות הפורשים והקיצונים המשיחיים (דוגמת הפרנקיסטים).