פסל אנטישמי
צ'כוסלובקיה, 1900בקירוב
יציקת גבס צבועה
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
האנטישמיות המודרנית החלה במאה ה–19 והיא מכוונת בעיקרה נגד היהודים ולא נגד היהדות. השנאה לדת היהודית הפכה לשנאה כלפי העם היהודי. האנטישמיות המודרנית נעוצה בקנאה שרחשו הגויים ליהודים המצליחים: בעקבות האמנציפציה השתלבו היהודים בחברה הנוצרית והוכיחו את יכולתם להגיע להישגים כלכליים והקנאה בהם הפכה עד מהרה לרוגז ושנאה.
פסלים אלו יוצרו בגרמניה או בצכוסלובקיה ונקראים קרלסבדר אידיאל. הפסלים הופיעו בסוף המאה ה-19, ותמיד הציגו 3 יהודים ממזרח אירופה היושבים יחד על ספסל. לבשו קפטן וכיסוי ראש, החזיקו מטריות או מקלות הליכה, פני הדמויות תמיד הוצגו עם מאפיינים של תווי פנים יהודיים שליליים. סגנון זה, קרלסבדר אידיאל, הופיע גם בגלויות.
מידע נוסף
פסלים אנטישמיים הם אחד מצורות הביטוי של האנטישמית הפיזית. ישנם מספר סוגים של פסלים, סינגוגה ואקלזיה (הרחבה במוצג המתאים) המסמלים את הכנסיה ובית הכנסת, פסלים המציגים את היהודים כחזירים או בתנוחות אינטימיות עם חזירים Judensau , הדוגמאות הקדומות יותר הופיעו במבני דת בלבד, אולם השימוש ההולך וגובר במבני חולין במהלך המאה החמש־עשרה, כמו למשל בבניין העירייה בזלצבורג, מצביע על קהל היעד ההולך וגדל של הפסלים האנטישמיים. ופסלים המציגים את היהודים בצורה נלעגת, בדומה לקריקטורה, על ידי הגדלת אברי גוף שנחשבו כמוטיב יהודי לדוגמא אף ארוך או הגחכת התנהגות היהודים בדומה להחזקת שקי כסף. בשל תהליך החילון שעברה אירופה בתקופה זו, איבד מתוקפו הטיעון הדתי נגד היהודים בדבר רצח ישו. באידאולוגיה האנטישמית החדשה תפסו מונחים חדשים את מקומה של הדת היהודית: "גזע יהודי" ו"דם יהודי". אם בעבר הייתה ה"בעיה" היהודית נעוצה בעיקר בדתם, הרי שמכאן והלאה הבעיה היא ביהודים עצמם, במוצאם ובדמם. האנטישמים החדשים החלו לדבר על "גזע יהודי", שהוא נפרד מ"הגזע הלבן". האנטישמיות החדשה, אפוא, היא קיצונית בהרבה מהאנטישמיות המסורתית: בעבר, הפתרון לבעיה היהודית היה התנצרות. יהודי שהתנצר נחשב לנוצרי לכל דבר. כעת, גם יהודי שהתנצר עדיין נחשב ליהודי, כיוון שהבעיה נעוצה בדמו, והרי דם אי אפשר להחליף. הפתרון לבעיה היהודית על פי האנטישמיות המודרנית, אפוא, הוא השמדה.
