פירמאן (צו מלכותי) הממנה את חכם חזקיה שבתאי
לחכם באשי של חלבּ
חלב, סוריה, 1908
דיו על נייר
המקור באוסף בן מרדכי
חייב לדעת
הפירמאן הופק על ידי הסולטן הטורקי עבדול חמיד השני. יחד עם מינוי חזקיה שבתאי לחכם באשי, המייצג את הקהילה בפני הממשלה, המסמך מעניק לקהילה היהודית חופש דת ומגן על מוסדותיה. מסמך זה ממנה את הרב חזקיה שבתאי לרב הראשי של הקהילה היהודית בחלב שבסוריה, בנוסף להיותו גם החכם באשי של טריפולי בלוב ויפו בישראל. הוא היה גם חבר במועצת הרבנות הראשית של ישראל.
החכם באשי, אשר מתורגם ל"ראש החכמים", היה התואר שניתן לראשי הקהילות היהודיות בתקופת האימפריה העות'מאנית. תפקידם היה בדרך כלל דומה לזה של רב כמנהיג דתי, אך גם כלל היותם דוברים של העם היהודי בזירה הפוליטית. החכם באשי הוכר כראש ונציג היהודים ולכן קיבל צו מלכותי.
מידע נוסף
פירמאן מגנזי קדם שם החכם באשי מגיע מהמילה חכם שמשמעותה אדם חכם או תלמיד חכם, ו-באשי שמשמעותה ראש בטורקית. המילה חכם שימשה לעיתים קרובות לתיאור רבנים. המושג והשימוש בחכם באשי נוסדו על ידי הסולטן העות'מאני מהמט השני כחלק מרצונו לשלוט בקהילות מגוונות בתוך האימפריה העות'מאנית בהתאם למנהגיהן ותרבותן. האימפריה העות'מאנית הייתה גדולה בהיקפה והתפרסה על פני מדינות רבות, והיא כללה חלק גדול מאוד מהתפוצות היהודיות בהשוואה לאימפריות אחרות בהיסטוריה. הדת נחשבה להיבט מרכזי בזהות ה"לאומית" של הקהילות בתוך האימפריה. תפקיד החכם באשי הסתיים עם מינוי רבנים אשכנזים וספרדים מסוימים בסביבות 1921.
הרב חזקיה שבתאי, מעבר להיותו חכם באשי בערים שונות, מילא תפקידים חשובים נוספים שהפכו אותו למנהיג היהודי שהיה. הוא היה משולח או שד"ר, ראשי תיבות של שליחי דרבנן, כלומר נציג רבני שנשלח לאסוף כספי צדקה. בנוסף הוא שימש כאב בית דין, שתפקידו היה כראש מערכת המשפט, המכונה "ראש בית הדין" באסיפות הסנהדרין של הקהילות היהודיות בתקופת בית המקדש השני. כבר בגיל 13 הקדיש חזקיה את חייו ללימוד התורה ולמד במוסד חינוכי יהודי (ישיבה) אצל הרב יצחק מולכו.
