עוּד שהיה שייך לזוהרה אלפסיה (1905–1994)
ישראל, המחצית השנייה של המאה העשרים
עץ, פוליאסטר, אם הפנינה ומיתרים
באדיבות ד"ר קלוד אפללו
חייב לדעת
זוהרה אלפסיה נולדה למשפחה דלת אמצעים בעיר צַפְרוּ שלמרגלות הרי האטלס. כבר בילדותה הצטיינה בזמרה ושרה פיוטים בבית-הכנסת של פֶס. בנעוריה החלה לשיר גם בבתי-קפה בעיר מגוריה ובקברטים בקזבלנקה. בשנות ה-40 הופיעה בליווי תזמורת משלה ברחבי מרוקו ואלג'יריה, ושיריה הושמעו גם בתחנות רדיו והיו פופולריים מאוד. סולטאן מרוקו, מוחמד החמישי, התרשם מכשרונה והזמין אותה לשיר בחצרו. אלפסיה נהגה לשיר מיצירותיהם של סמי אל-מע'ריבי ושל מחברים ומלחינים נודעים אחרים. אחד מלהיטיה, "אַבּיָאדִי יָאנַא", מושר עד היום בטקסי החינה של יהודי מרוקו. בשנים 1947–1957 הוציאה לאור 17 אלבומים. ב-1962 עלתה לישראל והתגוררה באשקלון. בארץ נודע שמה בעקבות שיר שכתב עליה המשורר ארז ביטון בשנות ה-70, לאחר שפגש אותה במהלך עבודתו כעובד סוציאלי. בשנותיה בישראל הופיעה אלפסיה באירועים שונים של הקהילה המרוקאית, אולם עבור רוב הישראלים היתה אלמונית.
אלפסיה היתה מהנשים הראשונות במרוקו ששרה מחוץ למסגרת המשפחתית והקהילתית. בקרב הקהל המרוקאי היא נתפסת כזמרת לאומית מרוקאית.
עוד ערבי זה היה שייך לזוהרה אלפסיה, הוא מושאל למוזיאון על ידי נכדה קלוד אפללו.