עדי נס (נ. 1966) ללא כותרת (רות ונעמי), 2006

חייב לדעת

העבודה הזו, הידועה גם בתור "המלקטות", היא חלק מסדרת עבודות של עדי נס ובה הוא עוסק בסיפורים תנכ"יים מתוך מבט על המציאות הישראלית בימינו. נס מביים את הסצנות שהוא מצלם בעזרת "שחקנים", ובסדרה זו הוא בחר לעבוד עם חסרי בית. החייאתם של דמויות מקראיות באמצעות חסרי–הבית, תוך התמקדות באנושיותם, בייסוריהם ובמצוקותיהם, מאירה את הסיפור המקראי באור שאינו הירואי-מיתי אלא אנושי, תוך כדי העלאת ביקורת על יחסינו כיום לדמויות השוליים של החברה. העבודות לעיתים מעוררות אי נוחות אצל הצופה, המעוררת למחשבה.
העבודה מציגה את רות ונעמי, עניות וחסרות מעמד וכסף לאחר שחזרו משדה מואב, הנאלצות ללקט מזון למחייתן. (הסיפור המקראי רק רות היא ההולכת ללקט בשדות אחר השיבולים שנפלו לקוצרים –לקט, שכחה ופאה). הצילום מבויים כפראפרזה על הציור "המלקטות" (1857) של ז'אן פרנסואה מילה ובו נראות הציור שלוש נשים כפופות לבושות בשמלות מבד גס ועל ראשן כיסוי ראש, המלקטות בשדה שיירי תבואה. ציור המאדיר את המעמד הנמוך. בעקבותיו צייר ואן גוך (1888) ציור של שתי איכרות החופרות בשדה מושלג. התנוחות שלהן כמעט זהות לתנוחה בעבודה של עדי נס.
בעבודה של נס את מרחב הטבע הפסטורלי והשקט –שדה חיטה קצורה או שדה מושלג- מחליף שוק ירקות בסוף יום והנשים אינן מלקטות שיבולים אלא תפוחי אדמה וירקות שהושלכו או נפלו בסוף היום. מסצינה פסטורלית לסצינה משפילה ומבזה. היא מעלה את השאלה האם היינו פוגשים כיום את רות ונעמי, האם היינו מזכים אותן במבט? בסיפור המקראי רות נגאלת ומתחתנת עם בועז ומצאצאיה נולד דוד המלך. האם תיתכן גאולה לנשים העניות הללו שבתמונה?