ספר פטירת משה רבנו ע"ה

כך לדוגמה בספר: בחלק שבו יוסף נישא לאסנת, מתאר הספר כיצד היא, בתה של דינה, התגלגלה למצרים, וכיצד יוסף התוודע למוצאה; במלחמת אברהם במלכים, מובא פירוט על מה שאירע; בתיאורי עשרת מכות מצרים ניתן להבין לא רק את המכות עצמן אלא גם תיאורים מוחשיים, וכן הלאה. על-פי מקורות שמובאים בתחתית כל עמוד, ובין השאר כוללים את רש"י, מדרש רבה, הזהר, ר אברהם אבן עזרא, אור-החיים, מדרש הגדול, ילקוט שמעוני, לקח טוב, הרמב"ן, מדרש הגדול, אונקלוס ועוד מקורות רבים שמוכיחים עד כמה חיבור הספר היה מלאכת מחשבת של ממש – אריגת אינספור מקורות לספר אחד המסופר כעלילה מרתקת.

מות משה מתואר בספר דברים, פרק ל"ד ומהווה למעשה את האירוע האחרון לפני כניסתם של בני ישראל לארץ כנען. טרם פטירתו נתן משה לשבטים את ברכתו. משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. טרם מותו, עמד משה על הר נבו, והאל הציג בפניו את הארץ המובטחת והבהיר שמשה לא יוכל לדרוך על אדמתה

על פי חלק מחז"ל, משה נולד ונפטר ביום ז' באדר. יום פטירתו של משה הוכרז על ידי ממשלת ישראל כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, ומשה נחשב ל"חלל היהודי הראשון שמקום קבורתו לא נודע."

במגילת אסתר, ספר דניאל וספר עזרא, קיימות עדויות רבות להשפעה של השפה הפרסית על העברית. מילים רבות (כגון "דת" או "גזבר"), שמוצאן בפרסית עתיקה, שולבו בטקסטים העבריים שנכתבו על ידי יהודים שנחשפו להשפעת השפה הפרסית. עדויות ראשונות לפרסית היהודית מופיעות החל מהמאה ה-8. העדות הקדומה ביותר היא שורה של כתובות החקוקות על סלעים באזור מדברי של אפגניסטן, המיוחסות לשנת 752. העדות הבאה המוקדמת ביותר היא שני מכתבים שנכתבו בפרסית-יהודית בכתב עברי על ידי סוחר בסוף המאה ה-8 ואותרו במנזר בודהיסטי במחוז שינג'יאנג שבמערב סין. בגניזת קהיר נמצאו מספר ממצאים בפרסית יהודית קדומה, הגדול שבהם הוא ספר פרשנות בן יותר מ-200 עמודים על ספר יחזקאל. הפרסית היהודית זכתה לעדנה במאה ה-14 עד המאה ה-17, בהן חוברו מספר רב יחסית של יצירות ספרותיות, שירה ופילוסופיה. היצירה הקלאסית של הפרסית יהודית היא האפוס על התורה של המשורר היהודי מולאנא שאהין, והאפוסים שחוברו על ידי ממשיכי דרכו כגון המשורר היהודי עמראני ואלישע בן שמואל. בתקופה זאת נכתבו בפרסית יהודית גם כרוניקות היסטוריות על דרך השירה שתיעדו את הרדיפות הקשות שחוו יהודי פרס. במהלך המאה ה-17 פורסמו בפרסית יהודית גם כמה מחיבוריו של ר' יהודה בן אלעזר, כולל ספרו הפילוסופי הגדול "חובות יהודה". בעת המודרנית, בניגוד לתקופות קודמות, הפרסית היהודית נכתבה על פי רוב, כמו הפרסית הרגילה, באותיות האלפבית הערבי. מספר עיתונים ("שלום", "החיים" ו"הגאולה") יצאו לאור בטהראן בפרסית יהודית באותיות עבריות בתחילת המאה ה-20, אך בהמשך עיתוני הקהילה וספרים שהתפרסמו בה נכתבו ברובם בכתב פרסי סטנדרטי. בבוכרה הפרסית היהודית נכתבה באלפבית הקירילי, שהיה נהוג באזור. בעת החדשה חלה גם ירידה ברמת השילוב של אלמנטים מהעברית. במהלך המאה ה-20 חל בקרב יהודי איראן תהליך הדרגתי של זניחת הפרסית-היהודית המדוברת לטובת פרסית סטנדרטית. בדור הראשון לשינוי היו היהודים עדיין בעלי מבטא ואוצר מילים שונה במקצת, אך כעבור דור מרבית בני הקהילה דיברו פרסית סטנדרטית.