סביבונים
פלסטיק, עץ
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
צעצוע עתיק יומין המסתובב על צירו. הסביבון היהודי (ביידיש: דריידל) בעל גוף ריבועי משמש כמשחק מסורתי לחג החנוכה. הסביבונים הנפוצים מופעלים על ידי סיבובם באמצעות אצבעות כף היד, אך יש גם המופעלים באמצעות חוט (פורפרה) או באמצעות מנגנון הפעלה מכני.
מקור המנהג הוא משחק מזל שהיה מקובל במאה ה-16 בקרב ילדי גרמניה שהשתמשו בסביבון כתחליף לקוביית משחק. האותיות על צדי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור. המשחק אומץ על ידי היהודים באירופה, מכיוון שימי החנוכה היו ימי פגרה שלא התקיימו בהם לימודים, נהגו לבלות את לילות החג במשחקי הימור כמשחקי קלפים וסביבונים. כך נכרך המשחק עם מסורת חג החנוכה ונסיו.
מידע נוסף
ביידיש, משמעות האותיות שרשומות על גבי הסביבון מייצגות משחקי מזל, פירושן: נ', נִישט- כלום (הפסד), ג', גאנץ- הכל (זכייה), ה', האלבּ- חצי (חצי זכייה), ש', שטעל איין – העמד, הוסף (המשתתף מוסיף מטבע לקופה).
במרוצת השנים, ניתנו פרשנויות והסברים שונים לקשר בין המשחק לחג החנוכה. היו שנתנו רמזים שונים לאותיות שנחקקו על הסביבון, שהולידו בדיעבד את ראשי התיבות העבריים המוכרים נס גדול היה שם. פירוש נוסף שניתן לאותיות נגה"ש הוא הערך המספרי שלהם (גימטריה), העולה 358, כערך המילה משיח. בתחילת המאה ה-20 החלו משוררים ואנשי חינוך בארץ ישראל להחליף את האות ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי.
לפני שהשם "סביבון" התקבע והושרש בשפה העברית הצעצוע כונה בשמות אחרים, ביאליק קרא לו "כִּרְכָּר" (בשיר "לכבוד החנוכה", שפורסם ב-1916), ומנדלי מוכר ספרים כינה אותו "חזרזר".
