נר נשמה
זכוכית, שעווה, פתיל
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
מכונה גם נר נשמה, מנהג יהודי של הדלקת נר לציון זיכרון המת. הדלקת הנר מקובלת כסגולה לעילוי נשמת הנפטר (יארצייט). מדליקים את הנר בדרך כלל בערבי שבתות, מועדים וימי זיכרון. על פי חכמת הקבלה הנשמה עצמה נהנית מהנר ונמשכת לאורו, למרות שהנר הוא גשמי והנשמה רוחנית.
מנהג זה נזכר במשנה במסכת ברכות (דף נ"א): "אין מברכין בורא מאורי האש במוצאי שבת על הנר של מתים". המקור למנהג מיוחס לכתוב בספר משלי "נר ה' נשמת אדם" (ספר משלי, פרק כ', פסוק כ"ז), השולחן ערוך בסימן תר"י מציין שבערב יום כיפור נהוג היה להדליק נר נשמה בבית הכנסת לאב ואם שנפטרו. כלומר לא רק שהדלקת הנר מייצגת באופן סמלי את הנשמה כזיכרון – אלא הדלקת הנר נועדה לכפר על העוונות של הנפטר. יחד עם זאת, מנהג זה אינו חובה הלכתית בשום צורה, אלא מנהג עממי. לא ברור גם לגמרי מקור המנהג, והוא כנראה זכר למנהגים קדומים הקושרים בין להבות אש לזיכרון, מוות ונשמה.
