נוסח שבועה של מתגייסים יהודים לצבא הצאר
ורשה, פולין, 1884
המקור בארכיון הממלכתי הפולני, קאליש
חייב לדעת
ל"טקס" השבועה היו שני חלקים. האחד הוא שהרב המשביע היה מאיים או מזהיר או מיידע את החייל המיועד לפני הנוסח הנדפס, שהשבועה היא שבועה מחייבת, ומוכיח שאבותינו היו נאמנים לשבועות שנשבעו לגויים ולא היתה מניעה לעבוד את הגויים, ואין דרך להפר את השבועה ומי שירצה להפר השבועה נושא את שם ה' לשווא וכל עונש שיקבל מהצבא הוא עונה משמים . הטקסט הזה נדפס גם בעברית וגם ביידיש. לאחריו היו משביעים את החייל (נוסח בעברית או ביידיש). בנוסף הרב עצמו היה נשבע שלא עשה ולא יעשה דבר כדי לפגוע בשבועה הזו ואם כן תחול עליו מארת ה' ועונשים מצד המדינה. קיים עותק מקאליש עם חתימה של הרב כך שאולי היו צריכים לחתום על טופס ממשי ולא רק להשבע. לכל אלו נלווים טקסטים ברוסית ופולנית שמבארים מהו הטקסט בעברית/יידיש, לטובת החיילים במפקחים על טקס השבועה.
כמו כן, מההערה בצד האיום משתמע שלפעמים הושבע רק חייל אחד ולפעמים חיילים רבים, ויש להתאים את הנוסח בהתאם.
מידע נוסף
הקַנטוֹנִיסטִים (ברוסית: Кантонисты, ביידיש: קאנטאניסטן) היו ילדים שנלקחו על ידי הרשויות ברוסיה של המאה ה-19, חונכו במסגרת צבאית עד שהגיעו לבגרות וגויסו לצבא. בתקופת הצאר ניקולאי הראשון נכללו גם יהודים בין הקנטוניסטים, והרשויות הפעילו כפייה כדי לנצרם. האחרונים כונו חיילי ניקולאי (ברוסית: Николаевские солдаты). שיטת הקנטוניסטים בוטלה על ידי אלכסנדר השני ב-26 באוגוסט 1856. המגויסים חויבו לשרת כעשרים וחמש שנים מהגיעם לגיל שמונה-עשרה. אחד הסעיפים בתקנות לגבי יהודים אפשר לקהילות לספק גם ילדים בני שתים-עשרה עד שבע-עשרה כדי להשלים את המכסה; אלה נועדו להיקלט כקנטוניסטים. הרשויות היהודיות חובו לספק מכסה של ילדים שישמשו כחיילים בצבא הרוסי. הפרנסים, המנהיגים היהודים העדיפו לשמור על עצמם ועל בני השכבות הגבוהות ורוב הילדים שגויסו היו מבני העניים. הפרנסים אף הפעילו מערכת של "חאפערים" ("תפסנים" ביידיש מזרחית), לוכדים שעבדו תמורת תשלום והיו אחראים לאתר מועמדים מתאימים ולחטפם במקרה שמשפחותיהם ניסו להסתירם. מספר הצעירים בין הקנטוניסטים היהודים היה בלתי-פרופורציונלי: מתוך כשבעים אלף יהודים שגויסו לצבא בימי ניקולאי הראשון, היו כחמישים אלף מתחת לגיל שמונה-עשרה.