מרסל ינקו (1895–1984)
קולאז', 1931
שמן, מדיה מעורבת וקולאז' על נייר
באדיבות אוסף ליאוניד וטטיאנה נבזלין
ינקו – אמן, ארכיטקט ותיאורטיקן אמנות רומני-ישראלי – היה ממייסדי הדאדאיזם ודמות מובילה בקונסטרוקטיביזם במזרח אירופה. הדאדא, שהיה לנקודת מפנה בהיסטוריה של האמנות, ערער על כל מגבלה ומוסכמה אסתטיות. לימים הפסיק ינקו להזדהות עם האסכולה, ויצירותיו הושפעו מן הקוביזם והקונסטרוקטיביזם.
חייב לדעת
תולדות חייו של מרסל ינקו מתחלקות לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-43 שנים בישראל. נולד בבוקרשט, רומניה בשנת 1895, כישרונו האמנותי התגלה בשלב מוקדם.
בילה את מלחמת העולם הראשונה כסטודנט הרחק מהבית במדינה ניטרלית, בטוח מאימת המלחמה. באווירה שלווה זו, הצטרף לקבוצת אמנים צעירים שהופיעו בקברט וולטייר. מייסדי תנועת הדאדא האוונגרדית, הם קראו תיגר על הערכים המוטעים של החברה והאמנות הבורגנית. בנוסף, העלו הדאדאיסטים תערוכות, הוציאו מניפסטים ופרסמו כתב עת.
ב-1922, לאחר שהות קצרה בפריז, חזר ינקו לרומניה. ציוריו היו כעת בעיקר של נופים מקומיים, איכרים ופנים, נושאים קלאסיים שהוא תיאר בסגנון מודרניסטי. עבודתו הציגה אלמנטים קוביסטיים וקונסטרוקטיביסטיים בצבעוניות כהה. בשנת 1940 למרות ההצלחה המקצועית במולדתו מחליט ינקו לעבור עם משפחתו לארץ ישראל על רקע פרוץ מלחמת העולם השנייה, עליית האנטישמיות, הרדיפה אחר יהודי רומניה והפוגרום בבוקרשט. כאשר ינקו מגיע לארץ ישראל הוא כבר במעמד של אמן מוערך וידוע. אמן מודרניסטי מזרם האוונגרד הארופאי. עם הגעתו ארצה, עבודתו הן כצייר והן כאדריכל עברו שינוי עצום, כאשר האור הים-תיכוני מצא את דרכו אל פלטת הצבעים שלו. ציוריו מתקופה זו מתארים את הנופים והאנשים של הארץ וכן את גיבוריה במאבק לעצמאות. בשנת 1948 יחד עם יוסף זריצקי ויחזקאל שטרייכמן, ייסד את תנועת האמנות "אופקים חדשים" שיצרה שינוי באמנות המודרנית בישראל. בשנת 1952 הקים מושבת אמנים אוטופית בעין הוד. עשרים השנים האחרונות לחייו של ינקו היו פרודוקטיביות במיוחד הן מבחינת עבודתו האמנותית והן מבחינת העשייה הציבורית שלו. הוא קידם באופן פעיל את הכפר עין הוד, וכן כתב מאמרים על מגוון נושאים שעניינו אותו. הוא נפטר ב-1984, שנה לאחר פתיחת מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד.
בעבודה זו יש את כל האלמנטים של פיקאסו כמו קולאז' עם צורות קוביסטיות וגאומטריות.