בית הכנסת טלומצקה, שנות ה-20 של המאה ה-20
סגנון אקספרסיוניסטי בהשראת יצירתו של מארק שאגאל.
חייב לדעת
חוץ. לילה. סמוך לדלת הכניסה הרחבה של בית הכנסת עומד בחור צעיר וצנום בבגדים מרופטים, כובע קסקט, פנים לא מגולחים, הוא מנגן באקספרסיביות מנגינה יהודית על כינור. לידו מתקבצת קבוצת צעירים מרופטת כמוהו, לרגליהם מתכרבל חתול רחוב, כולם מאזינים בדבקות לצלילים הערבים. מספר גברים כבדי גוף והדורי פנים מתקרבים אליהם, הם מהסים את הצעיר ומגרשים אותו, את חבריו, ואת החתול. פנים אולם התפילה בבית הכנסת טלומצקה מלא עד אפס מקום. הנשים בשמלות נשף מעוטרות, שרשראות זהב ופנינים לצוואריהן, צמידים משובצים יהלומים על פרקי ידיהן, לראשיהן כובעים רחבים מעוטרים בפרחים שהינומות משתלשלות מהם. הן מסתכלות זו על זו ומשוות את העדיים האחת של רעותה. הגברים בפראקים שחורים הדורים וכובעים שחורים גבוהים, זקניהם קצוצים קצר. הס מושלך באולם, כולם יושבים נרגשים ודרוכים, עיניהם נשואות בציפייה לבמה הגבוהה שליד ארון הקודש. דלת בית הכנסת נפתחת ושיירה נכנסת לאולם. ראשונים נכנסים נערי המקהלה לבושים בתלבושת אחידה, מהודרת אחריהם נכנס המנצח. לבסוף, אחרי שכולם תופסים את מקומם על הבמה, מופיע בדלת החזן הגדול ומרביץ כניסה דרמטית ותיאטרלית. הוא נעמד בקדמת הבמה בגלימתו ובמצנפתו המסורתיות, המנצח מרים את ידיו ומורה על תחילת הקונצרט. החזן פוער את פיו ומתחיל לשיר. רגע של קדושה באולם. תווי שירתו המסולסלים של החזן גואים ועולים בחלל בית הכנסת, המצלמה מלווה אותם אל התקרה הגבוהה ומשם אל גג בית הכנסת. על הגג מקפץ חתול הרחוב, רודף אחרי התווים ומנסה לתפוס אותם בכפותיו. ברקיע הערב הכחול מרחפים לצד התווים המסוגננים של החזן תוויו הפשוטים של נגן הרחוב, ועליהם, בדרך פלא, רכובים חבורת הצעירים העניים המגורשת.