בית הכנסת האשכנזי בונציה, המאה ה-16, מצויר בסגנון רנסנס איטלקי ואווירה של תפאורת תיאטרון.
חייב לדעת
חוץ. שעת בין ערביים. המצלמה משקיפה אל הבניין מן העבר השני של תעלה וונציאנית שגונדולות משייטות בה. שמש אחר-צהריים זהובה מרצדת על פני המים. שחפים חוצים את השמיים. המצלמה נעה אל חלון הקומה הרביעית, ממנו ניבט ילד חולמני שיושב ליד החלון, משקיף החוצה על העננים. פנים. אולם התפילה הראשי בבית הכנסת האשכנזי בוונציה. מאחורי הילד החולמני מתגלים עוד ילדים. כולם יושבים מול חומשים פתוחים על שולחנות בפאתי אולם בית הכנסת המהודר. אחד הילדים עומד וקורא באיטיות בקול מן החומש תחת עינו הפקוחה של המלמד הזקן. שאר הילדים על סף הירדמות מוחלטת. ילד אחד, זה שיושב הכי קרוב לרבי, שקוע כולו בספר וכותב בשקדנות את דברי הרב. בפינה מתנמנם חתול שמנמן ליד צלחת פסטה, אטרייה ארוכה משתלשלת מפיו. הילד הקורא מן החומש טועה והמלמד הקפדן מתרגז ודופק במקל על השולחן. הילדים נבהלים ומתעוררים באחת, ותוחבים את ראשיהם חזרה לחומשים. המצלמה ממשיכה במסלולה ויוצאת מן החלון בצדו השני של הבניין, יורדת אל הרחבה הגדולה שבפתח בית הכנסת. בחוץ, רחבת בית הכנסת מלאה מפה לפה, במרכז הרחבה ניצבת חופה בצדה הימני עומד החתן בין שני הוריו, בצדה השמאלי עומדת הכלה העטויה בהינומה בין שני הוריה, במרחק מה מהם עומדים שני העדים ובמרכז הרב. החתול הסקרן שאטריית פסטה אחת עדיין משתלשלת מפיו, מופיע בחלון גולש כמה קומות לאורך המרזב, ומתמקם לו בנחת על אחד העציצים שעל אדן חלון הקומה הראשונה, משעין את פניו על כפותיו וצופה בעניין בחתונה. החתן שובר את הכוס, התזמורת מנגנת במלוא עוזה, והקהל מוחא כפיים.