דור גז (נ. 1982)
אותיות תלויות, 2014
מיצב וידיאו דו-ערוצי
16:12 דק'
באדיבות אוסף לאוניד וטטיאנה נבזלין
כותרת העבודה היא תרגום מילולי של המלה הערבית "מעאלק", שמו של הכתב אשר שימש יהודים בארצות ערב לכתיבה בעברית ובעיקר לכתיבה בשפתם הערבית-יהודית המקומית.
העבודה עצמה כוללת שני ערוצי וידיאו מקבילים. האחד מציג את סיפורו של מחזה באותיות תלויות אשר נכתב בשנות החמישים של המאה העשרים בידי המחזאי החובב שאהדני גז, סבו של האמן, אשר עלה לישראל מן העיר תוניס בשנת 1951.
בערוץ האחר מוצג סיפורה של זינה גז, אשת המחזאי וסבתו של האמן, שהיתה שחקנית ידועה בתיאטרון היהודי בתוניס בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. השניים הקימו בישראל תיאטרון יהודי-ערבי, אשר שהדאני כתב עבורו – בדיאלקט יהודי-ערבי – מחזות שעלילותיהם התבססו על סיפורי התנ"ך. ב-1959, לאחר כמה שנות פעילות, נסגר התיאטרון על רקע קשיים כלכליים.
חייב לדעת
דור גז (נולד בירושלים) הוא אמן וחוקר ארכיונים. העיסוק האמנותי שלו מתמקד בדרכים שבהן האמנות העכשווית יכולה לשחק תפקיד בכתיבת נרטיב היסטורי, עבודה שהוא מבצע בהקשר של תרבויות ערביות במזרח התיכון. כמו בתערוכותיו הקודמות, גז ממשיך לחקור אמצעי ייצוג ושימושים בפרקטיקות צילומיות. התערוכה כוללת שבעה פריטים, ארבע עבודות וידאו ותמונות שצולמו באמצעות טכניקת סריקה מיוחדת שפותחה על ידי האמן עבור ארכיון הפלסטינים הנוצרים – פרויקט שהאמן יזם הכולל אלפי תמונות של צלמים מקצועיים וחובבים כאחד, שמקורן בתפוצות הפלסטיניות-נוצריות ברחבי העולם. כמו בפרויקט הארכיון, גם כאן הפריטים המוצגים בתערוכה התקבלו באמצעות תרומות פרטיות. הכותרת, "אותיות תליון", נובעת מתרגום מילולי של המילה הערבית "מעלק", מונח המתאר את הכתב היהודי-ערבי שהיה בשימוש בקרב יהודים בעולם הערבי. אחד הסרטונים המוצגים כולל את כתב היד של מחזה שנכתב בשנות החמישים בכתב תליון, על ידי מחזאי חובב בשם שהדאני. שהדאני היגר מתוניס לישראל בשנת 1951, בתקופה של הגירה יהודית המונית מצפון אפריקה. ערוץ וידאו מקביל מציג את סיפורה של אשתו של שהדאני, זינה, שהייתה בשנות ה-30 וה-40 שחקנית מפורסמת בתיאטרון היהודי בתוניס. בישראל התיישבה המשפחה בלוד, בבית ערבי "נטוש" שהושכר מסוכנות היהודית. שם הם הקימו להקת תיאטרון יהודי-ערבי המונה כ-30 שחקנים. שהדאני כתב מחזות בדיאלקט יהודי-ערבי מעורב, עם עלילות המבוססות על סיפורים תנ"כיים של יהודים במצבים מינוריים ומסוכנים כמו יוסף וכותנת הפסים או מגילת אסתר. הוא גם הלחין את המוזיקה וביים את ההפקות, בעוד זינה פעלה כשחקנית ראשית, תפרה תחפושות ועיצבה תפאורות. תיאטרון יהודי-תוניסאי שלהם המשיך לפעול במשך מספר שנים, ועזר להם לשמר את המורשת הערבית שלהם. אך ללא מימון חיצוני נתקל בקשיים, ובשנת 1959 נאלץ להיסגר. הסרטונים בתערוכה מציגים רצפים בשוט אחד, כל אחד מתעד פעולה מתמשכת וחזרתית שצולמה במצלמה יציבה: עלעול בחוברת, מיון תמונות, פריסת ניירות קלף על לוח עבודה והחלפת קלטות בטייפ. התערוכה מציגה גם מספר פריטים: חוברת עם כתב היד של שהדאני למחזה "יוסף וכותנת הפסים", תחפושות ואביזרי תיאטרון שונים שעוצבו על ידי זינה, כולל דפוסי תפירה על נייר קלף שהיא יצרה, תיעוד צילומי של הפקת "אסתר המלכה", קלטות שמע המכילות שירים בדיאלקטים ערבים שונים, ואוסף הכפתורים הצבעוניים של זינה, שנאסף במהלך חייה בתוניס ובישראל. כמו בפרויקט ארכיון הפלסטינים הנוצרים, גם כאן התצוגה אינה מתאימה למערכות הזמנה ארכיוניות ומוזאליות מבוססות, אלא על פי הגיון של תרומה והעדפה אישית. דור גז הציג תערוכות יחיד במוזיאונים ובחללי תצוגה בולטים בישראל וברחבי העולם, ביניהם מוזיאון פתח תקווה לאמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, מרכז בורסשובורג בריסל, מכון KW לאמנות עכשווית ברלין, המוזיאון היהודי ניו יורק ועוד
