מחבט וכדור בייסבול עם חתימתו של סנדי קופקס

חייב לדעת

מאז אמצע המאה התשע-עשרה, שזורים תולדות היהודים באמריקה בתרבות הפנאי הלאומית. עבור יהודים אמריקאים, בייסבול היה המענה לסטראוטיפ האנטישמי שהציג יהודים כבעלי יכולות אינטלקטואלית בלבד אך חסרי כל יכולת ספורטיבית וכי הנאמנות שלהם אינה בלעדית רק לאמריקה או לתחום בו בחרו.
בתקופה בה אישים אמריקאים בכירים וידועים לא הסתירו את העויינות שלהם כלפי יהודים – למשל, זכורה היטב אמירתו של הנרי פורד משנת 1920, שהבעיה בבייסבול היא שהוא "יהודי מדי" – השחקנים היהודים נאבקו נגד הדעות הקדומות הללו בזמן אמת.
בייסבול עזר ליהודים להשתלב בחברה האמריקאית בדרכים רבות, והם, בעזרת תמיכה פומבית וגלויה, סללו את הדרך לשחורים, היספנים ומיעוטים אתניים אחרים אל לבו של הספורט האהוב ביותר באמריקה.
שתי דוגמאות יוצאות דופן להצטיינות יהודית בבייסבול היו מו ברג וסנדי קופקס.

סנדי קופקס נחשב לאחד מגדולי הזורקים (PITCheRS) בהיסטוריה של המשחק. הוא כיכב בשורות הדודג'רס מ 1955 עד 1966, זכה בתואר ה-MVP של הליגה בשנת 1963, היה הראשון לזכות בפרס פיצ'ר השנה שלוש פעמים ונבחר שש פעמים לאול-סטאר. ב-1972 הוא היה לצעיר אי פעם שנכנס להיכל התהילה הרשמי של הבייסבול, לאחר שנאלץ לפרוש ממשחק בגיל 30 בגלל דלקת פרקים קשה בידו השמאלית.
כדור ומחבט הבייסבול החתומים על ידו מוצגים כאן גם בשל החלטתו המפורסמת שלא לקחת חלק במשחק הפותח של סדרת אליפות העולם – הוורלד סירייס של 1965 – כי המשחק התקיים ביום כיפור. קופקס אמנם לא היה אדם דתי, אבל ההחלטה האמיצה וההסטורית שלו היתה דרכו להפגין שיהדותו חשובה לו יותר מצרכי הקריירה והמקצוע.