מהדורה ראשונה של "הגלגול" מאת פרנץ קפקא
גרמניה, 1915
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
פרנץ קפקא (1883–1924) נחשב אחד מגדולי הכותבים של המאה העשרים. הוא נולד למשפחה יהודית-בורגנית בפראג, עבד בתחום הביטוח והתקשה למצוא זמן לכתיבה. ספריו כמעט לא הכו הדים בתקופתו, והוא לא סיים אף אחת מיצירותיו הגדולות. מעריכים כי לפני מותו שרף תשעים אחוז מכלל כתביו. רבות מיצירותיו נחשבות כיום לפסגת הספרות העולמית. סיפורו המפורסם ביותר, "הגלגול" (1912), מספר על סוכן מכירות שמתעורר יום אחד כחרק מפלצתי.
פרנץ קפקא, ששמו היהודי היה אנשיל (אשר), נולד למשפחה יהודית בפראג ב-1883 ומת משחפת בן ארבעים בלבד. היה סופר שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים ומהחשובים והמשפיעים שבהם. מרבית כתביו ראו אור לאחר מותו, בהם הרומנים הנודעים: "המשפט" ו"הטירה". הנובלה "הגלגול" היא מהמפורסמות ביצירותיו, היא נחשבת בעיני רבים לגולת הכותרת של כתיבתו ועובדה לקולנוע, לתיאטרון ולאופרה בכל רחבי העולם. "הגלגול" או בשמו המקורי – ה"מטמורפוזה", הוא אולי הסיפור המפורסם ביותר של קפקא. הסיפור שייך לז'אנר הסיפור הפנטסטי שכן מוצגת בו תופעה בלתי סבירה – אדם, גרגור סמסא, עובר גלגול ונהפך לחרק.
הגלגול בנובלה אינו פיסי גרידא, הוא מטמורפוזה נפשית של נפש קרועה, המגלה את המציאות הטראגית של האדם אשר חדל למלא את תפקידו כלפי החברה ובצורה זו הוא הופך למעין חרק, נטל שיש להיפטר ממנו. הגלגול מבוסס על יסודות אוטוביוגרפים אבל מתפתח למשמעות אוניברסאלית רחבה.
כתביו עוסקים במצבו של האדם המודרני העומד מול מערכות ביורוקרטיות רבות עוצמה, בהשפעת הטכנולוגיה על החברה וברגשות ניכור ואטימות ביחסים בין בני האדם. הנובלה "הגלגול" נכתבה ב -1912 ופורסמה בשנת 1915. היא שייכת לז'אנר הסיפור הפנטסטי. מוצגת בה תופעה בלתי סבירה – אדם, גריגור סמסא שמו, עובר גלגול ונהפך לחרק. רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות של קפקא, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. הוא הפקיד בידיו את כתביו בידי חברו הטוב, מקס ברוד, בבקשה שישרוף אותם ולא ישאיר להם זכר. ברוד התעלם מבקשת חברו ופעל כל חייו על מנת לערכם ולהוציאם לאור. לאחר מותו הועברו הכתבים למזכירתו. לאחר מותה ולאחר סדרת דיונים משפטיים, הגיעו הכתבים לספרייה הלאומית בשנת 2012, על מנת להבטיח את שימורם והנגשתם לציבור.
מידע נוסף
רומן זה, כרומנים אחרים של קפקא, מייצגים בנקודת המבט הטרגית והאבסורדית שלהם את המתח הקיומי שבחיים המודרניים, על הניכור והזרות שבהם. למרות השפעתו העצומה של קפקא על עולם הספרות והתרבות של המאה ה-20, רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. הוא הפקיד בידיו את כתביו בידי חברו הטוב, מקס ברוד,בבקשה שישרוף אותם ולא ישאיר להם זכר. ברוד התעלם מבקשת חברו ופעל כל חייו על מנת לערכם ולהוציאם לאור. הוא הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד הודה שדי בה לשעצמה מבחינתו, הייתה ערכו הספרותי הרב של העזבון. בין כתבי קפקא, שפורסמו לאחר מותו, נכללים הרומנים "המשפט", "הטירה", ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה. בצוואתו הוריש מקס ברוד את כל רכושו, ובכלל זאת את כתבי קפקא שהיו ברשותו, למזכירתו אסתר אילזה הופה, בהוראה, שלאחר מותו יועברו הכתבים לארכיון ציבורי.
אסתר לא מימשה את צוואתו של ברוד, כתבי היד של השניים הוחזקו במשך עשרות שנים בכספות בנק בתל אביב ובציריך שבשווייץ. לפי חלק מהדיווחים, הוחזקו מסמכים חשובים בתנאים לא נאותים גם בדירתה הפרטית של הופה, ברחוב שפינוזה בתל אביב. חלק מכתבי היד מכרה אסתר הופה במכירות פומביות ברחבי העולם. בין היתר, ב-1988 היא מכרה את כתב היד של הרומן המפורסם ביותר של קפקא, "המשפט", תמורת כ-2 מיליון דולר, סכום שיא באותם ימים. הרוכש העביר את כתב היד לארכיון הספרות הגרמנית במרבאך בגרמניה, שם הוא נמצא עד היום בכספת. לאחר מותה, בשנת 2008, נפתח משפט בין בנותיה של הופה לספרייה הלאומית סביב גורל העיזבון. ב- 2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי כתביו של קפקא יועברו לספרייה הלאומית, שתפקידה המרכזי הוא בהנגשת אוצרותיה לציבור הרחב בארץ ובעולם, ולהבטיח את שימורם של כתבי היד , כמו גם את הנגשתם לציבור הרחב. משם עברה למוזיאון העם היהודי.להוסיף פרטים על תחזוקת כתב יד – איקלום וכו'י..
ישנו ספר מעניין בנושא, של יצחק רובין, " האיש שלא שרף את קפקא", המספר את סיפורו של
פטר קליין, צעיר תל אביבי יליד פראג, עיתונאי בראשית דרכו, המתחקה אחר קורות חייו של פרנץ קפקא.
תוך כדי עבודת התחקיר מגלה פטר שבעצם הסיפור הגדול בחייו של קפקא הוא אדם המתגורר בשכנות לו ולמשפחתו, הרי הוא הישיש, הסופר הנשכח בשם מקס ברוד. פטר מגלה שברוד הוא שחשף בפני העולם את קפקא, אז סופר לא ידוע, חסר ביטחון והיפוכונדר, וברוד הוא שדחף והמריץ את קפקא לכתוב ולפרסם את סיפוריו, למרות התנגדותו העקשנית של הסופר האנונימי, שהסתייג מיצירותיו שלו-עצמו.
האמן הגרפי האמריקאי הנודע פיטר קופר, מאייר וקומיקסאי אמריקאי, יליד 1958, מציג עיבוד מבריק ליצירת המופת הספרותית המצמררת של פרנץ קפקא. ציוריו של קופר – הממזגים בין הקריקטורה האמריקאית ובין האקספרסיוניזם הגרמני – מפיחים חיים באחת מפסגות הפרוזה של המאה העשרים, ומשחזרים בדרך מפתיעה ומדויקת את ההומור השחור והחריפות שבסיפור המקורי על משפחה, ניכור ומצבו הקיומי של האדם.