מגן חזה ששימש את שחקן הבייסבול היהודי מו ברג (1902–1972)
ארה"ב, שנות השלושים של המאה העשרים
כותנה, עור, מתכת
באדיבות יונתן בלאנק
ברג שיחק כתופס בכמה קבוצות בליגת-העל האמריקאית, ושלט בשפות רבות – ובהן יפנית. במסגרת ביקור שערך ביפן ב-1934, לצד כוכבי בייסבול אחרים, צילם מתקנים צבאיים מקומיים לבקשת המודיעין האמריקאי. ב-1944-5 הגיע כמה פעמים לגרמניה כדי לסייע בלכידתם של מדעני גרעין גרמנים בידי הכוחות האמריקאיים. בסיום המלחמה ביקשו להעניק לו את עיטור ההצטיינות – האות הגבוה ביותר הניתן לאזרחים בארה"ב בגין תרומתם למאמץ מלחמתי – אך הוא סירב.
חייב לדעת
ברג נולד ב־1902 למשפחת מהגרים יהודית מאוקראינה שהתגוררה בהארלם. כשהיה בן 8 עברה משפחתו לעיר ניוארק בניו ג'רזי, שם פתח אביו ברנרד בית מרקחת. באותה תקופה אנטישמיות סמויה וגלויה הייתה עדיין נפוצה מאוד יהודים לא התקבלו לחוגים של המעמד הבינוני, ומעט מאוד מילדיהם הצליחו להירשם לאוניברסיטאות חשובות. ברג, שניחן בכישרון רב לשפות סיים בגיל 16 את לימודיו בתיכון, עם סיום מלחמת העולם הראשונה התקבל ללימודים והחל ללמוד בפרינסטון – אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים בעולם. בפרינסטון היה צריך להתגבר על ביטויי העוינות של חבריו ללימודים ושל הסגל בשל מוצאו.
הוא סיים בהצטיינות יתרה את התואר הראשון בשפות כשהוא דובר 12 לשונות, ביניהן יוונית עתיקה, לטינית, סנסקריט, צרפתית, ספרדית וגרמנית, יידיש ועברית. בנוסף, במהלך לימודיו זכה להצלחה בבייסבול. ברג בלט והצטיין במדי נבחרת האוניברסיטה במשחק היוקרתי והמסורתי נגד אוניברסיטת ייל וקבוצתו השיגה ניצחון. משחקו צד את עיניהם של מנהלי קבוצות הבייסבול של ניו יורק ג'איינטס וברוקלין רובינס (לימים דודג'רס), שרצו בקבוצותיהם "דם יהודי" כדי למשוך את יהודי העיר למגרשים.
מ־1923 הוא שיחק שנתיים ברובינס, ולמגינת לבו של אביו, החלה הקריירה שלו כשחקן בייסבול מקצועני בתפקיד Catcher. באותו זמן, נרשם ברג ללימודי משפטים בקולומביה, בין היתר כדי לרצות את אביו, סיים אותם בהצלחה אך מעולם לא עסק בעריכת דין. במקום זאת, הקריירה שלו כשחקן ואחר כך כמאמן בוושינגטון ובבוסטון, פרחה. במקביל, כשעבר לשחק ולאמן בוושינגטון, הוא החל להתעניין בפוליטיקה הבינלאומית והוזמן לאירועים דיפלומטיים ומסיבות קוקטייל.
ברג החל לשמש כמרגל עבור ארה"ב בעקבות עליית הפאשיזם האיטלקי, הנאציזם בגרמניה והלאומנות והמיליטריזם ביפן.
נקודת המפנה הייתה בנובמבר 1934. אף שהיה כבר בשלהי הקריירה שלו, צורף ברג לנבחרת כוכבי בייסבול שיצאה למסע משחקי ידידות ביפן, במהלך סיור שנערך לקבוצה בטוקיו,
ברג התגנב לגגו של בית חולים, ובאומץ לב צילם תמונות רבות של הבירה ומפרץ טוקיו.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הצילומים האלה, יחד עם הקשרים שטיפח והיותו בעל שליטה גבוהה במספר שפות, היו כרטיס הכניסה שלו לקהילת הביון האמריקאית.
הוא הראה את הצילומים לקציני ביון ואלה נעזרו בהם לתכנון המתקפות של חיל האוויר על הבירה היפנית.
ב־1943 הוא גויס ל"משרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), ארבע שנים לאחר מכן הארגון שימש כבסיס להקמת סוכנות הביון המרכזית (CIA).
מידע נוסף
ברג עבר חודשים מפרכים של אימונים לפני שצורף ליחידת המבצעים המיוחדת של ה־OSS ונשלח למשימות ריגול ומבצעים חשאיים באירופה. בין השאר הוטלה עליו המשימה לחלץ מפיהם של מדענים איטלקים, שהיו להם קשרים עם עמיתיהם הנאצים, מידע על קצב תוכנית הגרעין הגרמנית. המטרה הייתה להעבירם לארה"ב ולצרפם ל"פרויקט מנהטן" – תוכנית הגרעין הסודית.
משימה חשובה אחרת שלו, הנודעת מכל, הייתה להתחקות אחר ורנר הייזנברג, מדען הגרעין הנודע של גרמניה.הייזנברג הגיע בדצמבר 1944 לציריך, כדי לשאת בה הרצאה. משימתו של ברג הייתה להאזין להרצאה ולהחליט אם הדברים יעידו כי גרמניה קרובה לייצור פצצת אטום. לאחר ששמע את דבריו של הייזנברג, הגיע למסקנה כי גרמניה רחוקה מאוד מייצור נשק גרעיני.
ב־1951, במהלך ביקורו בארה"ב, נפגש ראש הממשלה דוד בן־גוריון עם מנהל ה־CIA, גנרל וולט בדל־סמית, ויזם בעצת עוזריו ראובן שילוח וטדי קולק את הקמת הקשרים של המוסד עם מקבילו האמריקאי. באותה שנה התחנן ברג בפני מנהליו לשלוח אותו כנציג הראשון של הארגון לישראל.
"יהודי חייב לעשות זאת", כתב ביומנו. אבל ה־CIA, שחשד אז שישראל היא בת ברית של ברה"מ, סירב.
על פי העדויות בסרט שנעשה עליו ובכלל זה של אחיו סמואל, את 20 השנים האחרונות לחייו העביר ברג ללא תעסוקה קבועה. הוא נדד בין דירות חברים ובעיקר התגורר אצל סמואל, שהודה כי אחיו נקלע למצבי רוח ומצא נוחם רק בספריו.
ברג הלך לעולמו ב־1972, בצוואתו ביקש שאפרו יפוזר אפרו מעל פסגת הר הצופים בירושלים.
