לואי קאהן, מודל מכון סאלק למחקרים ביולוגיים

לואי קאהן הגיע בגיל 4 עם הוריו לפילדלפיה שבארה"ב מאסטוניה, היה אחד האדריכלים הגדולים ביותר של המאה ה -20 בארצות הברית, הידועים בשילוב המודרניזם עם המשקל והכבוד של המונומנטים העתיקים. אף על פי שלא הגיע לסגנונו המיוחד עד ראשית שנות החמישים לחייו, ולמרות מותו בגיל 73, בטווח של שני עשורים בלבד, קאהן נחשב בעיני רבים כחלק מהפנתיאון של האדריכלים המודרניסטים, ובהם לה קורבוזיה ומיס ואן דר רוהה.
עבודותיו ב-20 השנים האחרונות לחייו הביאו לו פרסום רב. השפעתו הביאה במידה רבה לשינוי כיוון באדריכלות של תקופתו ולאחריו. ללואי קאהן השפעה לא רק בתחום התכנון והעיצוב, אלא אפילו על צורת הביטוי והתיאור המילולי של הבנין ותהליך יצירתו.
בשנת 2003 יצר בנו, נתנאל קהאן, סרט דוקומנטרי "האדריכל שלי" בגוף ראשון שעסק בחייו האישיים והסוערים של קהאן" לאחר פטירתו בשנת 1974, הסתבר כי השאיר אחריו לא פחות משלוש משפחות שונות, כאשר אף אחת מהן לא הייתה מודעת לאחרת.

עבודתיו:
גלריה לאמנות באוניברסיטת ייל (1951,53)
בתי מרחצות, טרנטון, ניו-גרסי (1954,59)
מעבדות מחקר באוניברסיטת פנסילבניה (1957,64)
מכון סאלק, קליפורניה (1954,67)
הצעה לבית הכנסת מקווה ישראל, פילדלפיה (1961,70)
קרית הממשלה, דאקה, בנגלה-דש (1962,74)
הצעה רעיונית לבית כנסת החורבה בעיר העתיקה, ירושלים. בנין המעבדות ע"ש וולפסון, אוניברסיטת ת"א (1968,74)
המרכז לאמנות בריטית ומחקר באוניברסיטת ייל (1969,74)