לואיז נוולסון ללא כותרת

לואיז נוולסון נולדה בשם לאה ברליאבסקי בפרייסלב, חמישים מייל דרומית מזרחית לקייב. בני הזוג ברליאבסקי היו יהודים אורתודוקסים שדיברו יידיש בבית. היא היגרה לארה"ב בשנת 1905 ובשנת 1920 נישאה לצ'ארלס נוולסון והתיישבה בניו יורק, שם יכלה להתמסר לתשוקותיה: ציור, ריקוד, שירה, פסנתר ותיאטרון. ב-1931, התגרשה, ונסעה לבדה לאירופה, שם פיתחה את הידע שלה בקוביזם ובאמנות פרימיטיבית. בסופו של דבר היא הפכה לפסלת אמריקאית מפורסמת שנודעה בזכות הפסלים המונוכרומטיים המופשטים הגדולים שלה בעץ ובחומרים אחרים. בחיפושיה אחר חומרים חדשים נבלסון נמשכה לעץ, בניגוד לברונזה או לשיש. בחירה זו שיקפה את עברה; אביה היה חוטב עצים ובעל מחסן עצים, והחומר האורגני היה נוכחות נפוצה לאורך ילדותה. בדרך כלל שחור, לעיתים לבן וזהב, נוולסון הרכיבה את הפסלים מפיסות עץ שקיבלה או מצאה ברחוב. כחלק מיצירות האמנות המסיביות והמאיימות שלה, גרוטאות העץ מקבלות פרופורציות מופלאות, המשקפות את הסיפור האישי של האמנית על חוסר שייכות והמצאה עצמית. היא ידועה בעיקר בעבודות המורכבות מקופסאות עץ פתוחות העומדות בערימה ויוצרות קירות עצמאיים. בתוך הקופסאות מוצגים במקביל חפצים מופשטים, חפצים שנמצאו ברחוב ואובייקטים ממקורות שונים כולם מסודרים בקפידה ורומזים אחד על השני. הקופסאות ותכולתן צבועים בצבע אחד, לרוב שחור, אם כי נוולסון צבעה פסלים גם בלבן או בזהב.
נוולסון מוכנה לחבר כל חומר מסקרן במיתוס האישי שלה, אבל היא הייתה מסויגת במיוחד בנושא המורשת היהודית שלה. כשנשאלה בראיונות בנושא היא השיבה שזה נושא אישי מכדי לדון בו. הרוחניות של עבודתה מובנת בעיקר על ידי התבוננות בדגש שלה על חיפוש אחר הרמוניה. כשנשאלה על עיצוב קפלה נוצרית כיהודית, השיבה נוולסון: "בעיני אין הבחנה בין כנסייה לבית כנסת. אם אתה עמוק בדת כלשהי אתה מגיע לאותה נקודה של הרמוניה".
עבודה זו היא דוגמה עבודה מופשטת בקנה מידה קטן של נוולסון, שהורכבה מחומרים שנמצאו ונבחרו בשל המשיכה החזותית או הרגשית שלהם. היא יצרה תבליטים לבית כנסת ואנדרטאות לזכר השואה שביטאו מקצבים אוניברסליים, שכן היא טוענת ש"הדת, אם אתה מרגיש אותה, שייכת לעולם". נוולסון מילאה תפקיד מוביל בהיסטוריה של הפיסול המודרני בארצות הברית.