כתב זכויות שקיבל יוסף בן טולילה מאת נפוליאון השלישי
)1873-1808(
נדפס בצרפת ונמסר באלג'יריה, 1865
דפוס וכתב יד
מתנת ז'אן ז'אק בן טולילה, אלג'יריה, לכבוד משפחת בן טולילה:
אברהם, סלומון, ברנרד ואהרון בן טולילה
חייב לדעת
תעודות אזרחות ניתנו ליהודי צפון אפריקה ששיתפו פעולה עם השלטון הקולוניאליסטי הצרפתי ושימשו כמתווכים מטעמו עם המוסלמים המקומיים. תעודה זו, שנחתמה בארמון טווילרי בפריז, מעניקה לסוחר הצמר בן טולילה "זכויות אזרחיות צרפתיות". תעודות "מכתבי זכויות" היו צורת תיעוד משפטי שהכריזה על המקבלים כאזרחים צרפתיים. משפחת בן טולילה מקורה מטולדו שבספרד, ממנה גורשו, כמו כל היהודים, בשנת 1492 בעקבות צו הגירוש של המלך פרדיננד והמלכה איזבלה. מספרד הם התפזרו בכל רחבי צפון אפריקה והתיישבו במרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. רבים מבני משפחת בן טולילה היו מלומדים, סוחרים, פילוסופים, אמנים ומנהיגי קהילה, כמו אברהם בן טולילה, אחיו של הסבא רבא של איש הטלוויזיה הישראלי ארז טל.
אברהם בן טולילה נולד בטטואן, עיר נמל קוסמופוליטית בצפון מרוקו, שהייתה בה קהילה יהודית פורחת. יהודי טטואן כינו אותה "ירושלים הקטנה" באהבה ובהערצה, כמבטאים את כיסופיהם לשוב לארץ הקודש. אברהם עזב את טטואן ועבר לאלג'יריה, שם הפך לראש הקהילה היהודית. בשנת 1841 שלח נפוליאון השלישי, שליט צרפת, את צו האמנסיפציה המוצג כאן לאברהם בן טולילה.
מידע נוסף
במהלך השלטון הצרפתי באלג'יריה, יכלו האלג'יראים לבקש אזרחות צרפתית בעקבות צו משנת 1865 שנחתם על ידי נפוליאון השלישי. עם זאת, מוסלמים אלג'יראים, במיוחד, יכלו לקבל אזרחות רק בתנאי שיוותרו על המסורות הדתיות שלהם. לפי הצרפתים, ערכים מוסלמיים היו בלתי תואמים עם הסטטוס הצרפתי. בהקשר זה, עידוד היהודים האלג'יראים לשמש כמתווכים בין הקולוניאליסטים הצרפתים למוסלמים האלג'יראים, ולשלב ערכים ופרקטיקות צרפתיות בחיים האלג'יראים, היה חלק מהמטרה של צרפת להפוך את היהודים האלג'יראים למקדמי התרבות הצרפתית באפריקה, והצו משנת 1865 היה הכלי הרשמי שבאמצעותו קיוו לעודד את היהודים לקחת על עצמם את התפקיד הזה.
בשנות ה-60 של המאה ה-19, נפוליאון השלישי התחיל לאכוף מודלים של התבוללות באלג'יריה. לפני הרפורמות הקולוניאליות הצרפתיות הללו, היו האלג'יראים עדיין תחת השפעה כבדה של השלטון העות'מאני הקודם (בין השנים 1516 ל-1830). בשנת 1834, מלך הצרפתים, לואי פיליפ הראשון, חתם על "צו ה-22 ביולי 1834" שסימן את כיבוש אלג'יריה על ידי צרפת. הסיפוח של אלג'יריה על ידי צרפת קישר משפטית את כל האוכלוסייה הקולוניאלית תחת השיפוט של צרפת, ושבר את השלטון העות'מאני הקודם, אך עדיין לא אפשר להם להפוך לאזרחים צרפתיים. בשנים הבאות, השלטון הצרפתי הפך לממוסד ומבוסס יותר, עד שהגיע לצו משנת 1865 (סנאטוס-קונסולט של ה-14 ביולי 1865 על מצב האישים וההתאזרחות באלג'יריה), שבו יכלו אנשים לבקש אזרחות צרפתית. היהודים האלג'יראים היו החלק המרכזי באוכלוסייה שרצה אזרחות צרפתית באותה תקופה.
