כריסטיאן בולטנסקי מלאי

כריסטיאן בולטנסקי (נולד ב-1944) הוא פסל, צלם, צייר ויוצר קולנוע צרפתי, הידוע בעיקר בשל מיצבי הצילום שלו ובסגנון הקונספטואלי הצרפתי העכשווי שלו.
הוא חוקר את הנושאים של אובדן ומוות דרך פריזמת הזיכרון. מיצב זה מנציח אדם אלמוני ובמקביל מעלה את השאלה לגבי אמיתות התצלום. עבודתו מתמקדת בצילומים עממיים של ילדים כאמצעי המתייחס לארעיות החיים ולתודעה קולקטיבית של המתים. כאן הילדות נוטלת על עצמה תפקיד וניטאס המייצג את הזמניות ואובדן בלתי הפיך של הזיכרון. העבודה מדמה מזבח אלטרנטיבי, כאשר הנורות מחליפות את נרות הקודש. האור מאיר את דמותו ומזכיר לנו את נרות הנשמה שאנו מדליקים לזכור ולכבד את המתים. קופסאות הפח החלודות והריקות, הן קופסאות ביסקוויטים צרפתיות המשמשות ילדים לאחסון חפציהם היקרים. הן גם אובייקט מינימלי וחפץ מוכר מאוד לאנשים. קופסאות אלו הן חלק בלתי נפרד מיצירותיו של בולטנסקי, מחזיקים אוצרות ילדות וזיכרונות, היסטוריה לא כתובה של חיים לא ממומשים.
במיצביו ובעבודות המדיה המעורבת שלו הוא משתמש בצילום ובאובייקטים רדי-מייד כדי להטיל ספק בזיכרון ובאינדיבידואליות. עבודתו תמיד מודעת להיותנו בני תמונה ולכך שכל הקיום האנושי רעוע.
כמה ציטוטים מעולים:
"הבעיה הגדולה באמנות היא היכולת לספר את הסיפור של הכפר שלך, ובו בזמן הכפר שלך הופך לכפר של כולם. אני רוצה להיות חסר פנים. אני מחזיק מראה בפניי כדי שהאדם שמסתכל עליי רואה את עצמו ולכן אני נעלם."
"בעבודתי אני מנסה לדבר על דברים מאוד אוניברסליים – על חיים ומוות, על להיות או לא להיות אשם – בעיות כלליות מאוד אבל מוסריות, יחסים פילוסופיים. למשל, חלק גדול מהעבודה שלי עכשיו, ואני חושב שתמיד , מדבר על השואה. ואני חושב שמבחינתי זה מאוד חשוב. אבל במובן אחר אני חושב שזה רק חלק מהעבודה שלי. השואה היא רק דוגמה למוות. למוות נפוץ ולא אישי. אבל אנשים שלא יודעים שאני מתעניין בשואה יכולים לראות משהו אחר ואני רוצה שהם יראו משהו אחר".