חייב לדעת
פיסת בד או סריג שחובשים על ראשם יהודים דתיים במשך כל שעות היום. חבישת הכיפה היא מנהג נפוץ גם בקרב חילונים שחובשים כיפה בעת השתתפותם בטקסים דתיים, כגון לוויה או בהיכנסם לבית כנסת לאות כבוד למעמד או למקום בו הם שוהים. על פי המסורת, גברים ונערים יהודיים צריכים לחבוש כיפה כל הזמן, כסמל ליראה ומודעות לקיומה של ישות "גבוהה יותר" ולכפיפותם לישות זו.
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעת העתיקה. ביהדות, הכהנים היו מצוּוים לעבוד בבית המקדש כשמגבעת לראשם אך בציבור הכללי, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. אף שמנהג זה מוזכר בתלמוד, אין בתנ"ך או בתלמוד דרישה מפורשת לקיימו. אף על פי כן, במהלך התקופות זה הפך למנהג יהודי מקובל שהושרש, עובדה שלפי רוב הסמכויות ההלכתיות הופכת אותו למנהג חובה. לפיכך, אסור לגבר ללכת או אף לשבת ללא כיסוי ראש וצריך ללמד גם ילדים קטנים לכסות את ראשם.
מידע נוסף
לפי דעת רבי שלמה קלוגר גודלה של הכיפה צריך להיות כך שיכסה את רוב הראש, מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שדי שחלק מהראש יכוסה, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.
פוסקי דורנו, ביניהם הרב עובדיה יוסף, התייחסו לרובד נוסף ביחס לחבישת כיפה. הכיפה הינה סממן זיהוי לאדם הדתי. יש בה ביטוי להשתייכות, להזדהות כמו גם לקבלת עול הנגזרת מהיותו של אדם חלק מקהילת שומרי תורה ומצוות. הכיפה הינה מאפיין משמעותי בהצטרפותו של היחיד אל היחד, אל הציבוריות הדתית. מהווה אלמנט מסוים של "גאוות יחידה", חבישת הכיפה מקלה על היחיד לפסוע בין שבילי עולם תוהה המחפש את דרכו, את זהותו.
הכיפה מצביעה בדרך כלל על הזרם הדתי שאליו משתייך זה החובש אותה. כיפה שחורה מקטיפה מלמדת לרוב כי החובש אותה הוא חרדי. כיפה סרוגה לבנה גדולה (ירמולקה) חובשים אנשי העדה החרדית וחסידי ברסלב, שנוהגים לחבוש כיפה סרוגה שעל שוליה רקומה הסיסמה 'נ נח נחמ נחמן מאומן'. כיפת קטיפה צבעונית רקומה בחוטים מוזהבים או מוכספים בדוגמאות שונות חבשו בני עדות המזרח המסורתיים והדתיים. וכיפת לבד או עור יחבשו בדרך כלל יהודים מיהדות התפוצות וכאלה שאינם רוצים להשתייך לשום ציבור.
גברים מהזרם הדתי-לאומי חובשים כיפה סרוגה, במגוון צבעים ודוגמאות, היכולים לבטא גם יחידה צבאית אליה משתייך החובש או קבוצת ספורט אותה הוא אוהד. גודל הכיפה משתנה גם הוא, מ"כיפת אסימון" לכיפה המכסה את רובו של השיער, והוא מלמד לעיתים על מידת האדיקות של החובש או של החוג שהוא משתייך אליו. ביהדות האורתודוקסית מנהג חבישת הכיפה הוא מנהג של גברים בלבד. אצל היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים הכיפה משמשת את שני המינים, בדומה לגברים גם נשים חובשות אותה בשעת התפילה אם כי מעט נשים חובשות אותה בקביעות.
"שבבניקים"* עשויים לחבוש במהלך פעילויות מסוימות לא מקובלות במגזר שממנו באו, כיפה המייצגת זרם דתי שונה, בדרך כלל זרם דתי הנחשב אדוק פחות בעיני הזרם שאליו הם משתייכים, כדי שלא לבייש את הזרם הדתי אליו הם משתייכים.
(*כינוי סלננ לצעירים מבתים חרדים שחדלים להתנהג על פי נורמות החברה החרדית)
